חינוך מיני בבית

אחד המשחקים האהובים על ניצן (בן 2.5) הוא המשחק "אפשר לגעת". הוא יושב מולי ואומר :"אפשר לגעת לך בברך?" אם אני אומרת לא. אז הוא

גירבוץ. הגירוד הזה, באיבר המין, קטן ורגעי (לפעמים יכול להמשך לרגעים ארוכים), מנוכס בעיקר לגברים/נערים/בנים אבל בתכלס גם לנשים/נערות/בנות יש צרכים כאלו… מכירותים?   אני

בואי ילדה שלי, אני רוצה כמה דקות מזמנך לפני שאת הולכת למסיבת פורים הראשונה שלך (!!! מישהי פה שומעת התרגשות או פחד בקולי?!?!? אולי גם

הפוסט הזה הוא תזכורת לכל האמהות והאבות שהילדים שלהם מתחילים להביע בקיץ הזה רצון קטן לעצמאות בדמות "ללכת לסרט לבד", "ללכת לקניון לבד", "לנסוע באוטובוס

*אזהרת טריגר* – הפוסט מכיל מידע על מחלת ערייה (בפות) שכיחה אך שקטה. אני יודעת שיש הורים שמידע כזה ישר גורם לחרדה או ללחץ, זאת

לשיחה הזאת חיכיתי ממש. אפשר אפילו לומר – התרגשתי. והיא…קצת פחות. קבענו לעצמינו דייט בשעה שבה הבית היה ריק, התיישבנו על הספה, הכנתי לה שוקו

הימים ימי טרום וסת, ימי מלחמה ודאגה לשלום האיש שנמצא אי שם "בפנים" (כמו שאומרים…כי אסור להגיד בדיוק איפה אבל כולם פה בישראל מבינים). ואני

לפעמים כשאני פוגשת את האחיינים והאחייניות שלי אני לא מצליחה להתאפק. באמת, בא לי למחוץ אותם מאהבה ומגעגועים. בכל זאת, שמונה אחים ואחיות שמפוזרות על

מיד כשהגענו ל"זוחלייה" של אבא שלי Aron Fay Gal, ניצן שם לב שבאזור של הצבים יש פעילות מעניינת. הוא נכנס והתיישב לצפות. בשלב מסוים הוא