
כשבדיחה פשוטה מלמדת אותי הרבה על חינוך מיני
הודעה המפתיעה יומיים לתוך המלחמה אני מקבלת הודעה מתלמיד שלי (כיתה י"א): "הי סהר, יש לי בדיחה ממש טובה לספר לך אבל היא מאוד גסה

הודעה המפתיעה יומיים לתוך המלחמה אני מקבלת הודעה מתלמיד שלי (כיתה י"א): "הי סהר, יש לי בדיחה ממש טובה לספר לך אבל היא מאוד גסה

בואו נעשה סדר אחת ולתמיד בנושא הכל כך רגיש ושכיח הזה! כבר הרבה מאוד זמן שאני רוצה לכתוב על משחקיים מיניים בַּיַּלְדוּת. נושא שאני מרגישה

הכל התחיל מקערת וופלות ופתי בר שהונחה במרכז המעגל. הם נכנסו אחד אחד וכל מי שרצה לקחת עוגיה עצרנו אותו (המדריכה שלהם ואני) ואמרנו "לא לקחת

איך לבחור ספר? דבר ראשון: להבחין האם הספר מיועד למסגרת חינוכית כלשהי, לבית פרטי, לבית של סבא וסבתא וכו'… דבר שני: לעיין בספר ולשאול את

למה בכל שנה אני מקפידה לאסוף את כל שכבת ז' לשיחת הטרמה והכנה לקראת חיסוני הפפילומה? כי החיסונים מגיעים לבית ספר. והילדים ידברו על

לא להאמין אבל הכל התחיל בזכות מאמר אחד…. בסוף השיעור גאוגרפיה ניגש אלי אחד התלמידים ואמר לי :"סהר, אני עליתי עליך. שמתי לב – המבחנים

"את לא מבינה" הוא אומר לי " זה בצחוק! זה כזה החבר'ה וזה…זה בצחוק, זה מצחיק!" מה מצחיק?! אני אתאר לך את הטרנד התורן: בגדול

זיקפה – נושא קטן עם השפעה גדולה זקפה – איפה זה פוגש אותנו? זקפה יכולה להכניס אותנו למבוכה כשזה קורה לילדים שלנו, כשיש שיחה על

הנה מה שלימדתי את התלמידים והתלמידות שלי בכיתה ב-ג על זרים (ולגמרי אפשר ללמד גם בבית!) לתומי חשבתי ששאלת הפתיחה שלי: "מה זה איש או

"מכירה ספר על גוף האדם שיש בו גם התייחסות למערכות המין, אבל כמו שצריך, בריא וחיובי כזה?" סוף סוף אני יכולה לענות – כן!!! כן