"ואז שאלתי אותה אם אני יכול לנשק אותה…"

זה ציטוט של נער שראיינתי למחקר שלי

"ואז שאלתי אותה אם אני יכול לנשק אותה…ו…והיא אמרה כן והתקרבה אלי.

וזהו.

התנשקנו.

את מבינה ש….. זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי.

שתדעי שבדקתי בשעון שלי, הדופק היה על 170"

וכשהוא סיפר לי את זה, הרגשתי גם את הדופק שלי עולה. ואז שאלתי אותו :"תגיד אבל…איך ידעת שאתה צריך לשאול לפני? כאילו…למה שאלת?"

"מה זאת אומרת?" הוא אומר לי ומסתכל עלי כאילו לא מבין איך זה לא ברור לי.

"אמא שלי מגיל אפס הייתה אומרת לי שלפני שנוגעים במישהו צריך לשאול. כאילו בהתחלה זה היה כל בן אדם. ואז שגדלתי האמירה שלה השתנתה למישהי ואז בשנים האחרונות זה הפך להיות כשתהיה בסיטואציה אינטימית כלשהי…. היא כל הזמן הייתה מזכירה לי את זה אז זה היה ברור לי".

ואני שומעת את הקול הפנימי שלי בהקלטה אומרת לעצמי :"אומייגד – בום!"  ותבינו, זה אחרי ששאלתי אותו אם היה לו שיח על מיניות עם ההורים שלו והוא אמר לי :"פחחחחח נראה לך?".

דברים שלמדתי מאמא בלי שאמא יודעת 

הציטוט הזה הגיע מנער מדהים ומיוחד שראיינתי למחקר שלי (גילוי נאות אני אומרת את זה על כל 21 הנערים והנערות שהתראיינו למחקר שלי. מתפעלת ומתרגשת מכל אחד ואחת מהם!!!).

ואמא שלו… היא יודעת שראיינתי אותו למחקר.

היא הרי חתמה על טופס הסכמה.

אבל אני בספק אם היא יודעת מה המשמעות של כל אותם אמירות שהיא אמרה לו לאורך השנים, אני בספק אם יש לה מושג איך זה טפטף וחילחל ונגע ופגש את הבן שלה.
היא בטוח לא יודעת שכל אותן פעמים שהוא גלגל אליה עיניים של "די כבר אין לי כוח לשמוע את זה" הוא בעצם שמע. והפנים. 

וכמה מבאס שאני לא יכולה להגיד לה כלום – כי הבטחתי דיסקרטיות בשבילו. 

חינוך בלי להתכוון

כהורים וכאנשי ונשות חינוך אנחנו אומריםות כל כך הרבה אמירות. לפעמים צריכות לחזור עליהם שוב ושוב. ולפעמים יש לנו תחושה שאנחנו בחזרתיות על עצמינו ושאף'חד לא מקשיב.

לפעמים אולי זה מרגיש שאנחנו לא אומריםות כלום.

אז זהו, תזכרו את האמא הזו. של הנער הזה.

שבסך הכל אמרה לו על כל מיני דברים על זה שלפני שהגוף שלו פוגש גוף אחר -הוא צריך לשאול אם זה מתאים.

כי מגע עושים בהנאה וברצון או שלא עושים בכלל.

אז פעם זה היה בהקשר של הגן משחקים, ופעם אחרת זה היה בהקשר של חיבוק של חברה בכיתה א', ופעם זה היה בהיבט של משחקי חברה בבת מצווש והנה – זה הגיע גם לאחד הרגעים הכי קסומים שיש.

חינוך מיני מיטיבי יכול להיות גם כל כך פשוט

זה יכול להיות באמירות הקטנות של החיים, בלכבד את הגבול של האחר.ת, בלהיות רגיש.ה לעולם, בלהקשיב לגוף שלך, בלהגיד רצונות ולהציב גבולות מתוך תחושת זכאות לשניהם באותה המידה.

אני בטוחה שרובנו עושות ועושים את זה גם בלי שאנחנו מרגישות או מודעים לכך.

עכשיו בטוח עשיתי לך חשק לקרוא את המחקר שלי  –  נכון? אז הנה היא בכבודה ובעצמה – אשמח לשמוע מה חשבת

רוצה לקרוא על דוגמא נוספת של חינוך לרצונות? הנה דוגמא נוספת