"אתה חייב לחפש 69 בויקיפדיה"
בתקופה האחרונה הרבה מאוד ילדים וילדות (בעיקר בגילאי 8-10) סיפרו אחד לשני בסודי סודות שאם הם יכתבו בויקידפיה את המספר "69" יעלה שם משהו מאוד מעניין.
וחלק מאותם ילדים וילדות לא ידעו שזה קשור למיניות או למשהו כזה והיו סקרנים. אז הם חיפשו.
ומצאו.
(קצת אולי כמו שאני הייתי סקרנית כשהבן שלי אמר לי לכתוב 67 בגוגל. ואני ישר כתבתי. והתלהבתי ממש לראות איך הגוגל זז…)
וחלק בכלל לא הייתה איזו שאלה ישר מישהו הראה להם. ואולי זה כזה היה מצחיק ומגניב. ואולי לא.
לפני שנגיב חשוב לזכור
וחלקם אולי סיפרו לכם, וחלקם אולי נבהלו, וחלקם אולי מסתובבים עדין עם התמונה בראש, וחלקם אולי התלהבו וחלקם אולי לא הבינו בכלל מה ראו. חלקם אולי עשו את זה ביחד, חלקם לבד בחדר. חלקם שמעו חברים אומרים לחפש אבל החליטו לא לעשות את זה כי משהו הרגיש להם שזה לא סבבה. חלקם אולי ראו את זה כי חבר הראה ולא באמת היה להם את היכולת לעצור את זה. חלקם אולי ישבו בהסעה וראו מבין הכסאות את מה ששני ילדים הראו אחד לשני בספסל לפניהם. חלקם אולי ראו את זה אבל זה כזה עבר מעליהם וזה לא באמת הזיז להם או משהו כזה. וחלקם אולי בכלל בכלל לא ראו או שמעו כלום על הסיטואציה.
וכל תגובה היא ממש לגיטימית.
כמה דברים שחשוב לזכור לגבי ויקיפדיה (ובכלל…)
בואו נניח את זה רגע על השולחן: בויקיפדיה יש הרבה מאוד ערכים.
חלקם קשורים גם לאברי הגוף, חלקם קשורים גם למיניות של מבוגרים.
אגב, יש ערכים נוספים מאוד מעניינים בויקיפדיה… כמו קרום הביתולין ובבדיקת בתולין, גם הערכים של הפין והפות מאוד מעניינים וגרפיים… הם גם יובילו לכל מיני תופעות ומחלות כאלה ואחרות. אגב גם הערך של "טבח השביעי באוקטובר" הוא עם תוכן גרפי וקשוח מאוד.
ויקיפדיה היא לא מרחב לילדים. היא לא מרחב שבנוי או מותאם לילדים.
מותר שבויקיפדיה יהיה כל מיני סוגי מידע לאנשים (ואגב, הוא גם לא תמיד אמין, והפיקוח עליו הוא לא כזה הדוק והמידע גם שם נתון לפרשנות, לנרטיבים ולביקורת…. שגם את זה ילדים לא כל כך יודעים כשהם ניגשים לכתוב עבודה ומשתמשים בויקידפיה כמקור מידע אמין).
ואולי בעצם זה היה כל כך צפוי שמהר מאוד ילדים יגלו שאם הם כותבים בויקיפדיה "69" יעלה להם תוכן מאוד מעניין. בספק אם הם בכלל יעמיקו בכיתוב כשהם ימצאו את זה. התמונות מספקות את מרבית העבודה.
אז מה נעשה?
נושמים – ונזכרים שאולי באסה ואולי לא היינו רוצים שזה מה שיקרה ואולי גם כיווץ לב כזה. נכון. לגמרי. היינו רוצים ומבקשים עבור הילדים שלנו עולם שמור ונאיבי יותר. והיינו גם ממש רוצים שהם יצליחו לעמוד בכל הלחצים החברתיים שיש, ושהם תמיד תמיד תמיד יפנימו את הגבולות שלנו ויעשו את מה שנאמר להם. וגם היינו רוצים שלא יהיו לידם ילדים שיחשפו אותם לדברים. היינו רוצים איזה שלמות כזו, ובלי כאב בכלל. וזה לא העולם. ובאסה. אבל נושמים כי יש מה לעשות. וגם כי אלו החיים. וגם כי אנחנו פה וזה חלק מתפקידנו כהורים.
אם ידוע לנו שהייתה חשיפה אז אחרי שנשמנו ונרגענו ושמנו בצד את כל הרגשות שלנו נבוא לשוחח עם הילד.ה שלנו בשיחה שבה נניח כמה יסודות:
-
אנחנו פה ואנחנו איתך – ודברים קורים. ולפעמים באסה שהם קורים. אבל אנחנו פה ואנחנו איתך. (ואם הילד.ה לא סיפר.ה שקרה משהו אבל אתם יודעים שקרה אז תתחילו מזה: אנחנו יודעים ש…. וחשוב לנו לדבר איתך על זה. ואם הילד.ה סיפר.ה אז תתחילו מזה שכמה טוב שבאת לשתף אותנו).
-ואז תמשיכו לסעיפים הבאים….
אם לא ידוע לנו שהייתה חשיפה אבל עדין חשוב לנו לדבר עם הילדים שלנו כי למה לא? אז:
-
האינטרנט הוא מרחב ללא גבולות ממשיים – יש בו תוכן נפלא לילדים אבל גם יש בו תכנים שלא מתאימים לילדים. וויקיפדיה זה מרחב מלא בידע מרתק אבל גם הוא לא יודע מי הגיל של הילד או הילדה שמחפשים בו ערכים כאלה ואחרים. ואנחנו לא יודעים מי כתב את הערכים האלו ומה כתוב בהם ולא הכל ממש מדויק או נכון או מותאם לגיל או לעולם הערכים שלנו.
-
זה ממש בסדר שתהיה לך סקרנות – זה טוב שיש לך סקרנות, אבל לפעמים סקרנות יכולה גם לפגוע ולכן אני רוצה להיות איתך בסקרנות שלך. ואם נגיד מישהו אומר לך לחפש משהו באינטרנט ואתה לא בטוח מה זה – תבואי לשאול אותי. ואם מישהו מראה לך משהו בלי שאולי רצית – תבוא לספר לי. ואם יש לך שאלות על משהו, גם אם מרגיש לך שזה יהיה מביך או מוזר – תשאלי.
-
מה שראית קשור / שייך לעולם המבוגרים – זה תנוחה/אקט/סוג של מגע שיכול להיות בין שני אנשים מבוגרים שיש בינהים מערכת יחסים. זה לא משהו שילדים וילדות מתנסים, משחקים או מחקים. לא תוכן שמתאים לגיל שלך.
-
אם משהו מהדברים עדין נשאר בך, עדין הולך איתך – אני פה לשמוע.
ואם יגיעו עוד שאלות שלא תדעו מה לענות עליהם אז תאמרו: "אני לא יודע.ת" או " שאלה טובה אני רוצה לחשוב על תשובה טובה לענות לך" או "אני לא בטוח.ה, רוצה לחשוב על זה רגע ביחד?"
הילדים והילדות שלנו לא צריכים הורים שיש להם תשובה לכל דבר אלא הורים שאפשר לבוא אליהם, שאפשר להמשיך לדבר איתם גם אחרי שהסקרנות הובילה למקום שלא תכננו להגיע אליו. תשאירו ערוץ פתוח.
הדבר החשוב בתכלס הוא…
בסופו של דבר, אולי הסיפור הזה הוא לא באמת על המספר 69.
אלא על הקשר שיש לנו עם הילדים והילדות שלנו – על היכולת שלנו לדבר איתם גם לפני שקוראים דברים (וגם אחרי), על איך אנחנו מלמדים אותם להתנהל בתוך המרחב הוירטואלי, על איך אנחנו מחנכים אותם להתנהל במרחב החברתי וכו'….
אני חושבת שמכל סיטואציה שיש בה חשיפה לתכנים מיניים הילדים והילדות שלנו יזכרו בסופו של דבר שיש להם למי לפנות, שיש עם מי לדבר, שמותר לשאול שאלות, להתבלבל, לחשוב ביחד ולחזור לשיחה גם אחרי שקרה משהו .
אני חושבת שמכל סיטואציה שיש בה חשיפה לתכנים מיניים הילדים והילדות שלנו יזכרו בסופו של דבר שיש להם למי לפנות, שיש עם מי לדבר, שמותר לשאול שאלות, להתבלבל, לחשוב ביחד ולחזור לשיחה גם אחרי שקרה משהו .
ואולי חשוב שנשקיע את העבודה הקשה שלנו בלהשאיר תמיד ערוץ פתוח בינינו לבינם ופחות בניסיון למנוע כל חשיפה והתנהגות שהיא.
