סיבוב שופינג בקניון -שעה אחת – וכל כך הרבה הזדמנויות לשיח!
בחיים לא חשבתי שאני אגיד תודה על דבר כזה!
ומי שמכירה אותי יודעת שאצלי זה חנויות יד שניה במקסימום (חצי שעה וביי).
מה אני אגיד. זכיתי.
מאיפה להתחיל?
– מהאופן שבו היא מסתכלת על עצמה במראה ומה שהיא אומרת כשהיא מסתכלת.
– הבגדים השונים שמוכרים בחנויות – צמודים, קצרים "למה אין לי בגדים באורך שמתאים לי?" / "למה הם יוצרים בגדים כאלו רק לבנות"?
– הרצון להסתיר את הגוף המתפתח והמשתנה אל מול הרצון להרגיש נוח וטוב עם הגוף שלה (לראות אותה רוקדת מול המראה בתוך החדר מדידה….)
– הרבה נשים אחרות שמודדות בגדים ואומרות על עצמן או על אחרות כל מיני אמירות (אימלה – בחיים לא חשבתי על זה! ול-אמא שעמדה לידינו ומדדה ביחד עם הבת שלה בגדים ואמרה לה כל הזמן תראי כמה יפות אנחנו ועפה על עצמה ברמות – רציתי להגיד לך שאת מהממת!)
– הבינאריות הזאת של בגדי בנים ובנות ומה קורה כשהיא בוחרת חולצה דווקא מהצד של הבנים, ונוצר דיאלוג מעניין בין המוכרת לביני והבת שלי מקשיבה להכל. מקשיבה, נבוכה (אמאאאאא אבל למה תמיד את דוחפת את השטויות שלך!!!) אבל לומדת.
– דיברנו גם על צרכנות, ועל לקנות בזול ולשלם ביוקר, דיברנו על זה שזאת ממש תרבות של קניות והיא אמרה לי שהיא ממש אוהבת את זה ואני אמרתי לה שאני ממש לא – והכל טוב. אנחנו שונות.
– הרצון הזה לפרטיות, לסגור את הוילון ו"אמא תשמרי לי". ומה היא אומרת על עצמה דבר ראשון כשהיא מסתכלת במראה. והצילום לחברות – כדי לקבל אישור. ורגע לא להיות שם בשיפוטיות – כי זה העולם שלה. ועדין לדבר איתה על זה בהכי לא ביקורתי שאפשר.
שעה אחת שהסתובבנו בקניון, למדתי כל כך הרבה על הבת שלי, על התבניות שיש לה בראש לגבי דימוי גוף ונשיות, על הגבולות שלה, למדתי שהבת שלי עובדת קשה כדי לאהוב את עצמה, שיש לה כבר את הקולות האלו בראש של "יותר או פחות מידי…"
שעה אחת שנתנה לי זריקת התעוררות לחשוב על איך אני יוצרת או מזמנת הזדמנויות נוספות לשיח הזה איתה, כי בזה היא עסוקה כרגע.
ובא לי ממש להיות איתה בזה, כמה שהיא תתן לי.
