שומעת….?! אז מחר…אנחנו הולכים להיפגש…
– ומה את חושבת שיקרה בפגישה?
נראה לי שהוא יציע לי חברות. כי הבנות מדברות על זה כבר שבוע.
– ומה תגידי לו?
אני לא יודעת. תלוי איך אני ארגיש כשניפגש
– ואם אחרי שתיפגשי איתו, לא תרצי להיות חברה שלו?
אז אני אגיד לו שאני לא רוצה
-ואם יהיה לך לא נעים?
שתיקה
שתיקה
שתיקה
אני לא יודעת מה אני אעשה אם יהיה לי לא נעים.
שתיקה
שתיקה
שתיקה
נראה לי שאני אצטרך ללמוד איך להתמודד עם זה. לא?
– צודקת. זאת באמת התמודדות חשובה.
ואני בראש מדמיינת את כל ההתמודדויות שלא הצלחתי להתמודד איתן, כל ה"אי נעימויות" שגרמו לי לוותר על הרצונות האמיתיים שלי. ו..-וואלה, חכמה זאתי.
והיא ממשיכה:
זה פשוט, ממש נעים להרגיש שיש ילד שהוא לא מהמשפחה ולא מהחברים שלי ואני מוצאת חן בעיניו. אז אני גם ממש מתרגשת מזה.
העיניים שלי דומעות ואני אומרת לה: ממש. ואני מתרגשת איתך.
ובראש אני מדמיינת התרגשות, ולב שבור, ובלבלות, וסרטים, והתייעצויות ארוכות עם חברות אל תוך הלילה, ודמיונות, וצפיות, ואכזבות ובכי וראשוניות. ובלב שלי יש כרגע ערבוב רגשות סוער.
אני נושמת.
ומבינה ש…
וואלה, אני לא הולכת לשמור עליך מכל אלו, כי את לגמרי יכולה. יש לך את הכלים שצריך ולא הכל אני צריכה להגיד לך, פשוט יש דברים שכבר אמרתי בדרכים כאלו ואחרות. ועכשיו יש את המסע שלך.
ואני נשארת רגע דווקא בהתרגשות הראשונית הזאתי אתך.
נוצרת בתוכי כאמא, לראשונה, גם את הרגע הזה, שהוא כל כולו – שלך.
*הפוסט נכתב בהסכמה שלה לשתף *רק* את החלק הזה מתוך השיחה. והאמת שגם להקריא לה את מה שכתבתי היה רגע עוצמתי ומיוחד.
לעוד תכנים על חינוך מיני בשיח הביתי – מוזמנים להציץ ממש פה !
