בהרצאות ובמפגשים עם הורים וצוותים חינוכיים (קהל חילוני-יהודי) אני אוהבת לעשות מעין בדיקת עמדות אישיות (ואנונימיות) בנושא חינוך למיניות.
אחת מהן היא: " האם בעינך אוננות בריאה לבן/לבת שלך?"
התשובות לשאלות מתקבלות באנונימיות וברוב המפגשים הללו 100% מהתשובות יהיו: כן.
ואז נפתח לדיון השאלה אם זה משהו שהוא בריא בעינינו כהורים -אז איזה צעדים אנחנו עושות ועושים כדי לעודד את הילדים שלנו לעשות יותר "מזה", ואיך אנחנו מלמדות.ים לעשות "את זה" נכון ומיטיבי…?
כמו לדוגמא – אם ספורט בריא בעינינו וחשוב לנו שהילדים שלנו יעשו הרבה ספורט האם נעודד אותם לעשות ספורט? האם נלמד אותם איך עושים ספורט נכון? אם אנחנו חושבים שתזונה בריאה היא חשובה אז האם נלמד ונעודד את ילדנו לאכול בריא ומאוזן? כנ"ל גם לגבי דברים נוספים כמו להיות בגבולות על שעות המסך? לנקות את החדר… וכו….
אני אוהבת לחשוב ביחד על הפער שבין מה שנראה לנו נכון חינוכית ובריאותית לבין הצעדים הפרקטיים שאנחנו עושים בנידון. אני אוהבת להתבונן על המנגנונים ההוריים שעוצרים אותי מלהגיד משהו שלמרות שבאידיאל נכון שאומר אותו, בפועל קשה לי כל כך.
ומכאן נפתח הדיון לעוד הרבה שאלות אחרות….
איך מעודדים לאונן? איך מלמדים לאונן? צריך בכלל ללמד??? האם זה בכלל חלק מהתפקיד שלנו כהורה/כמורה? איך אני יכול.ה לדבר על אוננות אם הילד.ה שלי כשאני בכלל לא מדבר.ת על זה עם עצמי? איך אני יכול.ה לדבר על זה אם אף אחד לא דיבר על זה איתי? ואפילו המילה לאונן היא מילה שקשה לי להגיד אותה בקול רם….? הורה אחד שאל אותי פעם: למה אני יכול לדמיין את עצמי מדבר עם הבת שלי על יחסי מין אבל על אוננות אין סיכוי (הבת שלו הייתה בת 10).
ו-ואלה לא נראה לי שיש תשובות לכל השאלות האלו. כלומר יש, אבל בטח הם נורא אינדוידואליות.
ובתכלס, גם ביני לבין עצמי יש לי כל מיני מורכבויות שמשאירה אותן לעצמי בעיקר כדי לשמור על הפרטיות של הילדיםות שלי (כל הזמן נעה על הקו האפור שבין לשתף אתכםן לבין לשמור עליהםן. מתאפקת מלא!!!)
בעיקר שמחה להניח אותם רגע לפיתחנו, שנחשוב עליהם ביחד או לחוד (מוזמנות.ים להגיב כאן אם תרצו לחשוב ביחד)
כמו כל דבר בערך שקשור למיניות יש טאבו, יש הבניות תרבותיות יש גם עניני דת ומסורת… ועוד….
מורכב.
אני מזמינה אותך להכנס למערכי הפעילות שלי אם תרצה רעיונות לפעילויות חינוך מיני בבית או בכיתה.
