הקדמה חשובה על הרגע שבו הטקסט הזה נכתב
את הטקסט הזה כתבתי בשנה שעברה לפני שהוא עלה לכיתה א'.
ואז נתקענו בחו"ל בחופשת ההתאוששות מ250 ימי מילואים שעברנו ואז היו עוד מילואים והמלחמה הבלתי נגמרת הזו והחטופים שעדין לא הוחזרו… ולא היה לי אוויר. והטקסט נגנז.
אני לא מאמינה ששנה עברה ועדין יש פה מלחמה וחטופים ושלושה חודשי מילואים נוספים באופק. (סבב הפסקתי לספור איזה!!!)
והשנה הוא עולה לכיתה ב
והאמצעי שלי עולה לכיתה ז
והגדולה בכלל עוברת לבית ספר חדש
ואני מבינה שזה בכלל לא משנה לאיזה כיתה הם עולים – הם תמיד יצטרכו את השיחה (שלא לומר שיחות) הזאת לקראת השנה שמגיעה.
אז מפרסמת את הטקסט עכשיו. כמו שהוא נכתב אז.
מקווה שהוא יתמוך ויבוא בטוב ובזמן.
מקווה שעוד לפני שהשנה הזו תתחיל משהו ישתנה לטובה פה.
הגיע הרגע והוא עולה לכיתה א'
הסתכלתי עליו
על הקטן החמוד הזה שלנו, שר ורוקד במסיבת הסיום בגן.
והשירים במסיבה כולם מדברים על קריאה וכתיבה וכמה אני כבר גדול ועולה לכיתה א'
התבוננתי על הגננות המדהימות שעטפו אותו שנתיים, סקרתי במבטי את סביבת הגן שבה הכסאות, הידית של דלת השרותים, מרחב המשחק והשולחנות הכל היו מותאמים בדיוק למידתו הקטנה. כולם בסביבה שלו באותו הגיל שלו, הכל מאוד ברור, הדרישות מאוד ספציפיות וברורות ומינימליות.
ועוד רגע בית ספר.
ושם. הכל. משתנה.
לא לרעה. פשוט אחר. ומוטב שנכין אותם לאחר הזה.
מבנה השיחה דומה לכל השיחות שאני מציעה לעשות עם הילדים:
- להתחיל בחיובי ובמפרגן – אני ממש שמחה ש… איזה כיף ש… זה רגע מרגש ש….
- מה כן – איך "כן" להתנהל. יהיו כל מיני סיטואציות – איך להתנהל בתוכן. במקום ללמד מה לא לעשות ללמד מה כן לעשות
- אני פה – אני פה אני פה אני פה. לחפור את זה. להגיד את זה. כל הזמן. גם אם אמרת את זה אתמול.
- גם אם יחצו הגבולות אני פה – כי לפעמים גבולות נחצים. ממליון סיבות. וכשזה יקרה הם יצטרכו אותנו שם.
אז מה אמרתי לו?
"בוא ילד שלי
בוא רגע נדבר
אתה עוד רגע עולה לכיתה א'
נמצא פסע ממעבר מהמרחב הבטוח, המוכר והשמור של הגן – למרחב חדש.
מרחב שיהיו בו הרבה ילדים וילדות בכל מיני גילים שאת רובם אתה לא תכיר, מרחב שבו יש מורה וצלצולים וצריך לבוא לשיעור עם ציוד שאתה צריך לשמור עליו ולהחזיר אותו לתיק בסוף יום.
ויש חצר גדולה שבה משחקים כולם, ויש כיתה עם שולחן ומגרה או תא שיהיה שלך.
אני מאוד מתרגשת מזה שאתה עולה לכיתה א', שאתה גדל, שאתה הולך ללמוד דברים חדשים ולהכיר חברים וחברות. ולצד זה ברור לי שאולי גם יהיה קשה לפעמים אז רציתי להגיד שלא משנה מה אני פה תמיד בשבילך ואם בבית ספר תצטרך משהו אז תמצא את המבוגר שאתה סומך עליו כמו שהייתה הגננת שלך בגן.
ובהפסקות כשיהיו כל מיני ילדים וילדות שירצו לשחק איתך אני מזכירה לך שכל עוד המשחק נעים ונינוח לך זה מעולה אבל ברגע שמשהו מרגיש לך לא נינוח חשוב שתפנה למורה או שתגיד לי או לאבא בבית.
ואם ילדים גדולים רוצים לשחק איתך תזכור את הגבולות שאתה מכיר: בלי מגע באברים הפרטיים ובלי אלימות. אם מישהו לא מכבד את הגבולות שלך זה אומר שהוא לא מרחב בטוח בשבילך אז תתרחק ותבוא לספר למבוגר.
וכשאתה הולך לשרותים – אתה נכנס לתא לבד. אין שום סיבה בעולם שמישהו יכנס איתך לתא. גם אם הוא מבקש ממש יפה וגם אם הוא מבטיח לך הבטחות.
יכול להיות שבהסעה או בהפסקה אתה תראה את ההתנהגות של הגדולים – יכול להיות שהם ידברו בשפה מסויימת, יכול להיות שהם יצפו בפלאפון שלהם בסרטונים ויכול להיות שהם יזכירו כל מיני מילים…וכשאתה רואה את הגדולים תזכור שלא כל התנהגות שלהם היא חיובית ולא כל התנהגות צריך לחקות וגם לא תמיד היא מתאימה לילד בכיתה א. אם אתה לא בטוח אתה תמיד יכול לבוא אלי לשאול ולשתף. לא משנה מה – אני תמיד רוצה להקשיב לך. גם אם יהיה מביך, גם אם אולי אתה חושש שאני אכעס וגם אם אמרו לך לא לספר לי.
אני אוהבת אותך מאוד, אני גם מתרגשת מהגדילה שלך ואני יודעת שיהיה לך טוב ואני גם יודעת שלפעמים יהיה קצת מבלבל או מורכב.
ואני פה לכל רגע שיבוא.
ואת השיחה הזו תצטרכו אולי לעשות כמה פעמים. וזה בכלל לא משנה אם מדובר בילד או בילדה. וזה בכלל לא משנה אם אתה תעשה את השיחה או את תעשי או שתעשו ביחד. וכן – לגמרי תחזרו על זה גם ביום הראשון של בית ספר וגם בשבוע השני וגם לאורך השנה. בכל מיני וריאציות.
הילד.ה שלך לא עולה לכיתה א?
הכל טוב – זה בעיקר תזכורת לדבר איתם לפני. גם אם המעבר הוא לכיתה ז, י, או ד.
דברו איתם.
תכינו אותם.
תזכירו להם שאתם פה בשבילם.
רוצה רעיון לנושא נוסף שאפשר ללמד אותו? מזמינה אותך לעיין כאן
