השאלה הזו נשאלה באמצע ארוחת ערב.
ארוחת ערב הכי רגילה שיש. בערב קיץ נעים. כל המשפחה מסביב לשולחן. גילאים שונים.
נשימה
האחות הגדולה צחקה ממבוכה (היא כבר בגיל שהיא מבינה את הרבדים השונים של השאלה. נדמה לי שהיא אפילו ירדה עליו קצת לפני שהספקתי להגיב)
האח הקטן בכלל לא שם לב למתרחש סביבו
האבא בדיוק נכנס להביא מים ולא קלט את השאלה
והילד בן העשר הסקרן, ששאל שאלה בלי קשר לכלום (ברמת ה"נתן ביס מהפסטה ופתאום שאל את זה. אאוט אוף נוווו וואר!!!) כנראה שהשאלה בערה בו ממש (ואם זה קורה גם אצלכם -אז טפיחה על השכם -כי זה אומר שיצרתם בבית בסיס שבו אפשר לשאול ולדבר על הכל. ואם זה עדין לא קורה – אז אפשר להניע את זה בעזרת תגובה מחזקת כשהם כן שואלים ובעזרת הצפה של נושאים שונים בכל מיני הזדמנויות ספונטניות. זה יאותת להם שאפשר לדבר איתכם….)
כשאמירות כאלה נאמרות במרחב רב גילאי התגובה שלי חייבת להיות בהתאם.
בהתאם לאווירה, למרחב, לגילאים השונים.
השתהות
רגע לפני שאני עונה, רגע לפני שאני מתייחסת לשאלה אני יכולה שניה להשתהות. לאפשר לעצמי זמן לחשוב האם
מתאים כנושא שיחה לארוחת הערב הזאת, או לא? האם מתאים לי, כאמא לענות עכשיו? מתאים למשפחה? מתאים לרב גילאיות? מתאים לזה שאנחנו יושבים במרפסת?
אפשר שההשתהות תגיע לפני הקונטקסט בסגנון של : "שאלה מעולה – אני אענה לך עליה אח"כ".
ואפשר שההשתהות תגיע אחרי הקונטקסט ואז היא תראה ככה: "אוקי שאלה יפה, פחות מתאים שאענה לך עליה כאן. נדבר אחרי ארוחת ערב".
טוב, אז נשאלה שאלה. מה לעשות עכשיו?
קודם כל אני רוצה להבין את הקונטקסט – ככה אני יכולה לדעת איך לענות לו.
אז שאלתי :" למה אתה שואל?"
הוא ענה :" כי אני לא מבין איך יש להן ילדים אם אין להן את הדבר הזה שיש לגבר"
"זרע?" אני מוודא (פשוט כי יש כל מיני דברים שיש לזכר ואין לנקבה…)
"כן"
אוקי. הבנתי. הקונטקסט הוא לא לדבר על תנוחות ואקטים מיניים. הקונטקסט הוא גם לא סקס.
הקונטקסט הוא איך זוגות חד מיניים מביאים ילדים לעולם.
שאלה יפה. אמרתי לו. בוא נדבר על זה אחרי ארוחת ערב.
וביקשתי שיעבירו לי את הסלט ושאלתי בצורה אגבית את הבן שלי על מה הייתה ההצגה שהביאו לגן שלהם היום.
מה עניתי לו…?
ארוחת הערב נגמרה.
כשהשכבתי את הקטן לישון לחשתי לו שזה קורה לפעמים שהאחים הגדולים שלו שואלים שאלות או מדברים על נושאי שיחה שפחות מתאימים לגיל שלו. ושאם הוא שומע משהו הוא תמיד יכול לבוא ולשאול אותי ואני אענה לו. ושאלתי אותו אם הוא רוצה שנדבר על השאלה שהייתה בארוחת ערב. הוא אמר שהוא לא זוכר מה הייתה השאלה ושהוא מעדיף שנקרא סיפור.
כשהקטן נרדם התיישבתי עם האמצעי שלי לשיחה. פתחתי בזה שהוא שאל שאלה מעולה בארוחת הערב וזה פשוט הרגיש לי פחות מתאים לענות על זה בארוחה וגם רציתי רגע לחשוב מה לענות לו. דיברנו על תרומת זרע ותרומת ביצית, על הפריה, על זה שיש מין שלא קשור להבאת ילדיםות לעולם ושאני לא יודעת איך כל אחד ואחת עושים ועושות מין כי יש מליון דרכים לעשות מין….השיחהעברהמנושא לנושא. כל פעם הוא שאל עוד שאלה. אני עונה. הוא אומר אה ושואל עוד שאלה. בשלב מסוים הספיק לו.
13 דק' שיחה על השעון.
עולם ומלואו.
כשבאתי לדבר עם הגדולה היא הייתה נבוכה וצחקקה "למה הוא שואל שאלות כאלה בארוחת ערב?". השיחה איתה בכלל הלכה לכיוון של קצב ההתבגרות של אח שלה. ושיקח לו זמן ושמותר לו. וכששאלתי אותה אם היא רוצה שאני אסביר לה איך זה עובד היא גלגלה עיניים ואמרה :"פחחח אמא, מה נראה לך שאני לא יודעת?" והלכה.
ארוחות ערב משפחתיות הן הזדמנות
ארוחות ערב משפחתיות הן זמן נפלא לשהות משפחתית משותפת, לשיחה, לתקשורת, לעיצוב מערכות יחסים, לגיבוש משפחתי, לליבון ריבים, לרגע לסכם את היום. משהו שאמא שלי התעקשה עליו ואני מודה לה על זה כל כך. והנה , איזה קטע -הפכתי בעצמי לאמא שמתעקשת על זה גם.
אין טלויזיה ברקע, פלאפונים בצד, יושבים כולם ואוכלים. ל20 דק' לפחות. אפשר לדבר, לא חייבים. לפעמים רק השהות המשותפת זו היא מתנה אחת גדולה.
ואני מודה שזה קשה ככל שהם גדלים ושלפעמים זה משהו שממש צריך להתעקש עליו גם אם אנחנו סופגים התנגדויות ושאם הזמן הארוחה התקצרה מ40 דק' ל20 דק'. וגם לא כל יום. ושלפעמים כל הריבים של גיל ההתבגרות מתנקזים לזמן הזה וזה קשוח ובא לך להגיד טוב חלאס על מה אני מתעקשת – אבל אז אני עוצרת ונזכרת שגם זמן ריבים הוא חשוב, הוא אינטרקציה, תקשורת.
ובגדול אני מודה על כל דקה כשזה קורה.
רוצה לקרוא עוד על הזדמנויות לשיחות על מיניות בבית? הנה עוד פוסט לדוגמא
