ספר הבנים הגדול (יש גם ספר הבנות הגדול)

הוא בן 10 ואני קניתי לו ספר על התבגרות

"איממממממאאאאא – איפה הספר שלי?" הוא קרא בקול כועס ועצבני!

אופסי… לקחתי את הספרים להרצאה ושכחתי להחזיר לו….

"זה בשקית הורודה… עם כל שאר הספרים…"

הוא בא אלי כועס עם הספר ביד "אמא, את חייבת לזכור להחזיר לי את הספר למקום כל פעם שאת לוקחת אותו. קנית אותו בשבילי או בשביל כל ההורים האלו שאת פוגשת?!" הרגשתי ממש נזופה ואז הוא הוסיף "ויש לך מזל שהם לא הזיזו לי את הסמנייה!"

אני מודה שביני לבין עצמי ממש שמחתי שהוא הפך את הספר הזה לשלו…. שהוא מתרגש לקרוא בו, שהוא אולי מרגיש קצת גדול וקצת כזה….בוגר.

וזה בטח תחושה נעימה כל כך.

ובאמת קניתי את הספר הזה בשבילו אבל…מה לעשות שאצלי בחיים הכל קצת מתערבב והספרים שאני מדברת עליהם הם גם הספרים שאני כאמא (וכמורה) משתמשת בהם….

ו…חס וחלילה

חס וחלילה שאני אזכיר לו שכשהבאתי לו את הספר הוא נהם לעברי בכעס ובאכזבה: "מה?! זאת ההפתעה שאמרת שקנית לי??? אוף. חשבתי משהו אחר…"

וחס וחלילה שאני אגיד משהו כשהוא שואל אותי –  מתי השבוע יהיה לך או לאבא זמן לשבת לקרוא איתי בספר? (כי סיכמנו שקוראים ביחד…)

וחס וחלילה שאני אשכח שוב להחזיר לו את הספר למקום המיוחד שלו, במגירה הפרטית ליד המיטה.

ממש משמח אותי שהוא מרגיש שהספר הזה הוא בעיקר שלו.

איך אני ממליצה לקרוא את הספר?

ראשית חשוב לי להגיד שאני  לא חושבת שהספר מתאים לכל אחד, לכל בית, לכל אג'נדה הורית.

יש מגוון (לצערי לא גדול מספיק) של ספרים לבנים (ולבנות) -תבחרו מה שמתאים לכם.

הספר הוא מאוד ארוך ויש לו הרבה מלל. אני ממליצה לקרוא את הספר ביחד, לבחור את התוכן, לתווך מידע, להשתמש בספר כדי לפתוח ולייצר שיחה.  יש גם דפים שהוא בעצמו אומר שהם משעממים או לא רלוונטיים לו  אז אפשר גם פשוט לוותר עליהם.

אם מתוארות שם חוויות שגם אתם חוויתם – תגידו להם.

אם הקריאה תעורר בכם שאלות שבא לכם לשאול – אז תשאלו. גם אם זה יהיה "במקום לקרוא את הספר".

אם הספר יעלה מבוכה (אצלך או אצל הבן שלך)- מעולה תנו לה מקום ועל הדרך תלמדו אותו שמותר להרגיש מבוכה ושהכל בסדר. ואולי גם תלמדו אותו איך להתמודד עם המבוכה (קצת הומור, נשימות, לעבור לנושא הבא וכו').

הביקורת שלי על הספר

הביקורת הכי מהותית שלי היא שהבנים שמוצגים שם הם….אך ורק בנים סיסג'נדרים.  כלומר – אין הרבה מקום למגוון הזהויות. גם במראה וגם מילים. הביקורת השניה קשורה לזה שההתייחסות שם היא מאוד קוטבית והטרונורמטיבית – בנים נמשכים לבנות, בנים אמורים להרגיש ככה, בנים אמורים להתנהג ככה… אבל מצד שני זאת ממש הזדמנות לקרוא עם הילד שלך את הספר ולשאול אותו "כל הבנים מרגישים ככה?" או " אתה מזדהה?" או "אם יש בן שלא מרגיש ככה – מה זה אומר עליו? האם הוא פחות בן…?" 

אני חושבת שאם כהורים תפתחו את הספר ותגלו שיש דברים שאתם לא מסכימים איתם או חושבים אחרת – תגידו להם.

הזדמנות מעולה ללמד אותם על חשיבה ביקורתית. 

לאיזה גילים הספר מתאים?

בעיני הספר הוא בול לטרום גיל התבגרות (9-11).  אח"כ הם יצטרכו אולי משהו  קצת יותר מפורט.
חשוב להבין שיש בספר המון המון מלל. יש בנים (והורים) שהמלל יהיה להם עמוס מידי וקשה לקריאה.

באופן אישי בתוך העומס של החיים –  אם לא סימנתי לעצמי לשבת עם הילד שלי ולקרוא איתו – לא הצלחתי לעשות את זה. אז סמנו לעצמיכם דייט ביומן – זה שווה את זה!!!

ו…כן – כל מה שכתבתי כאן תקף גם לספר על הבנות…. 🙂

רוצה לקבל רעיונות נוספים לחינוך מיני בשיח הביתי ?  לחצו פה להמלצות וחוות הדעת שלי על ספרים מותאמים לפי גיל ונושא