*אזהרת טריגר* – הפוסט מכיל מידע על מחלת ערייה (בפות) שכיחה אך שקטה. אני יודעת שיש הורים שמידע כזה ישר גורם לחרדה או ללחץ, זאת לא מטרת הפוסט! אם זה עלול להציף רגשות שכאלו – אולי מוטב שתדלגו על הפוסט.
כל פעם שאני קוראת פוסט או שאני שומעת שאלה מהורה או אשת חינוך הנוגעת למגע של ילדה בפות שלה באופן אינטנסיבי אני מחסירה פעימה.
תוהה ביני לבין עצמי – לספר או לא לספר? להגיד שיכול להיות שמדובר במשהו שהוא לא אוננות? הרי זה כל כך נדיר אבל בעצם לא כל כך…. ומה הסיכויים? ואולי אני סתם אלחיץ?
אבל אז קרה המקרה הזה, לפני כמה חודשים, שסיימתי הרצאה וניגשה אלי אמא ושיתפה אותי…. ואני מיד הבנתי שזה-זה. ומאז קרו עוד הרבה דברים בזכות המפגש הזה שאחד מהם הוא שהיא והבת שלה הגיעו לד"ר מיה וינר רם לטיפול- והשאר היסטוריה.
אבל בזכות אותו מפגש הבנתי שאני חייבת לכתוב.
מחלות ערייה (ובכלל מחלות של נשים) הן מחלות שמודרות מהשיח. אבל בשנים האחרונות קורה שינוי, אנחנו מפסיקות לשתוק. אנחנו מתחילות לדבר, לשתף, לקרוא. ויש יותר ויותר רופאות שהנושא מעסיק אותן, ויותר ויותר אקטיביסטיות שמחליטות לדבר. אז הנה…אני מוציאה אל האור עוד מחלה שישבה לה בשקט.
ליכן סקלורוזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית המערבת את עור הפות ופי הטבעת. מדובר על דלקת עורית מאוד שכיחה (1 מכל 60 נשים!!!), היכולה להתבטא בכל גיל!
הסיבה למחלה זו היא ככל הנראה אוטואימונית (אוטו=עצמי, אימוני=מערכת חיסון) כלומר שמסיבה לא ברורה תאי מערכת החיסון של הגוף מזהים את עור הפות כ"זר" ומתפתחת שם דלקת. הדלקת העורית יכולה לגרום לתסמינים שונים כגון גרד, צריבה, כאב, כאבים ביחסי מין, עצירות וכו' וכ20% מהחולות במחלה לא ירגישו את התסמינים בכלל.
איך זה נראה כשמסתכלות על זה? אנחנו נראה לובן בעור הפות ובפי הטבעת ובדלקת ממושכת ניתן יהיה לראות גם שינויים מבניים כגון ספיגה של השפתיים הקטנות והדבקויות. לפי הספרות המקצועית קיים גם סיכוי להתפתחות סרטן עורי קשקשי ( הסיכון עומד על כ 3% בעיקר בנשים שאינן מטופלות).
בעיני אחד הדברים המורכבים במחלה הזו היא…לגלות אותה.
בגלל שלא מדברים עליה.
בגלל שכשאת מספרת "שהבת שלך לא מפסיקה לגרד בפות" או "התלמידה שלך לא מפסיקה להתחכך על שולחנות למרות שאמרו לה כמה פעמים להפסיק" זה משוייך אוטומטית להתנהגות מינית, לבעיית גבולות, לקשיים רגשיים וכו'…
ויכול להיות שזה זה.
אבל גם יכול להיות שלא.
אז כמובן שאין מספיק מחקר שחקר מה גורם למחלה (כן ידוע שמדובר על שילוב של מרכיב גנטי והשפעה סביבתית), ואין מספיק מחקר אם גיל ההתבגרות משפיע או לא, ואין מספיק רופאות ורופאים שיודעים לאבחן את זה ובכלל – לקחת ילדה בת 6 לרופאת נשים? זה בכלל לא יעלה על הדעת… אבל…היחידות שידעו אולי לזהות את המחלה יהיו רופאות נשים שמתמחות במחלות ערייה וגם הן לא תמיד מתמחות ומודעות ספציפית למחלה הזו…. לצערי אין מספיק רופאות ורופאים שיודעים לאבחן… ואולי בעתיד זה ישתנה. אני מקווה.
אז אם הבת שלך מתלוננת על גרד בפות או כאבים בשתן (או ביחד), אם הבת שלך "מתגרדת" הרבה גם כשאומרים לה לעצור, אם הבת שלך כל הזמן מתעסקת בפות שלה – יכול להיות שכדאי לבדוק את הפות.
חפשי (או שאם היא מספיק גדולה תגידי לה לחפש) : סדקיים בעור של הפות, כתמים לבנים, גרד בפי הטבעת. האם היא מתלוננת על כאב במתן שתן או על עצירות כרונית שאין לה הסבר – כל אלו יכולים להיות סימנים שכדאי ללכת ולבדוק אותם. חשוב להבין שהמחלה פוגעת גם באזור פי הטבעת ולכן יכול להיות שהבת שלך תתלונן על גרד בפי הטבעת, הרופאת משפחה תיתן לה כדורים כנגד תולעים (או לא יודעת מה) כאשר בכלל מדובר בליכן….
ואם יש לכםן חשד- תקבעו תור לרופאה המתמחה במחלות העריה – ותבדקו את זה. כן, בדיקה של רופאה באזור הפות זה לא כל כך נעים. כן, זה מצריך תיווך (במיוחד עם מדובר בבת שלך) . וכן -את ואתה לגמרי יכולים לעשות את זה!
ולמרות שהפוסט הזה כבר ארוך מדי אני חייבת להוסיף עוד כמה דברים:
- ילדות שיש להן "ליכן" יזכו להכיר את הפות שלהן מקרוב מגיל קטן. הן יבדילו בין "גרד" של המחלה לבין המגע הנעים של האוננות. ויכול להיות שכהורים השיח בבית יגבר בזכות זה, ויכול להיות שכהורים ההתנהלות בהקשר לאיבר האינטימי של הבת שלנו יהיה בעוצמות שונות ממה שנראה לנו נכון. ואם אנחנו לא בטוחים איך ומה – קודם כל אני מציעה את תמיכתי לכל הורה שנאלץ.ת להתמודד עם זה. אם יש פה בקבוצה נשים נוספות שיכולות להוות תמיכה – אנא כתבו זאת (ציינו גם אם אתן רופאות/אחיות/נשות מקצוע/חולות)
ואת הסעיף האחרון תקראו כולםן – גם אם אין תסמין למחלה, גם אם אין לך בת:
- למה חשוב לקנות לבת (ולבן) שלך מראה להכרות עם איבר המין שלה (ושלו)? ככה! גם כדי שתדע מה נעים לה ותכיר את איבר המין שלה וגם כדי שתדע לזהות שינויים והיא תוכל להיות בקשב ובהכרות משמעותית יותר עם הגוף שלה. וזאת מתנה ענקית! בלי קשר לאם הבת שלך חולה או לא!
*אני לא רופאה ואין להסתמך על המידע הזה כמקור רפואי רשמי.
*לפני כשנתיים פורסם פוסט פה בקבוצה על הנושא -אני אצרף אותו בתגובה הראשונה.
* המחלה יכולה לפגוע בכל מי שיש לה פות (ללא קשר לזהות המגדרית. מחלות לא מזהות מגדר…)
*הפוסט נכתב בעזרתה האדיבה והצמודה של ד"ר מיה וינר-רם שהיא בין הבודדות בארץ שמכירות ומבינות במחלה הזו ואני ממליצה עליה בחום. היא אשת מקצוע ממעלה ראשונה עם סבלנות ורגישות שלא האמנתי שקיימת ו-כן, היא ממש מומחית במחלות הערייה. חוץ מזה שהיא גם אישה מדהימה, יודעת לתווך, להסביר, לתמוך וללוות את המפגש הכל כך מורכב הזה במרפאה שלה. כן ירבו כמותה!!! (מכירות עוד רופאות כאלו -כתבו לנו בתגובות!!!!)
ו….אין כוונתי שתהיו עכשיו בלחץ לבדוק כל גרד וכל התנהגות של הבת שלך – כשמשהו לא מאוזן, אנחנו יודעיםות את זה (מרגישיםות את זה). תוסיפו את המידע הזה למודעות ההורית שלכם ומאחלת לכולנו -שלא נצטרך להשתמש בידע הזה.
רק בריאות!!!
רוצה לקבל רעיונות נוספים לחינוך מיני בבית – מזמינה אותך להקשיב לפודקאסט בו אני מתארחת ומדברת על הכל!
