הודעה המפתיעה

יומיים לתוך המלחמה אני מקבלת הודעה מתלמיד שלי (כיתה י"א):
"הי סהר, יש לי בדיחה ממש טובה לספר לך אבל היא מאוד גסה ואמא שלי לא מרשה לי לכתוב לך אותה. היא חושבת שהכי טוב יהיה שאספר לך כשניפגש".
אז כתבתי לו חזרה מעולה ודמיינתי שניפגש אחרי שבוע.

מפה לשם עברו 6 שבועות
וביום ראשון חזרנו לבית ספר.

אני שכחתי מזה

אבל הוא, מסתבר, חיפש אותי בכל בית ספר. ולא מצא.

וביום שני, הוא חיכה שהשיעור הראשון יסתיים (חיכה פיזית מחוץ לדלת, ראיתי אותו אבל נשבעת ששכחתי ולא הבנתי למה הוא עומד שם). כשהשיעור נגמר הוא נכנס לכיתה עם כל חבורת הבנים של י"א וי"ב כדי לספר לי את הבדיחה.

"סהר" הוא אמר עם חיוך מאוזן לאוזן " את רוצה לשמוע עכשיו את הבדיחה הגסה שלי?"
"בטח! אבל…. היא שוביניסטית?" שאלתי
והוא חשב רגע ואמר: " לא לא, היא לא" והחבר'ה מסביב אישרו.

"היא גזענית?"
"לא! נשבע לך בדיחה טובה!"

"היא להטופובית?"

"וואלה נראה לי שלא." הוא אמר. חשב רגע ואז אמר שוב "לא סהר אני אומר לך היא אחלה לגמרי"

"אוקי אז… אני מוכנה לשמוע את הבדיחה!!!"
"אבל סהר, היא ממש ממש גסה" איזה הכנה הוא עושה לי… וואו!

בדקתי את הסביבה.  בכיתה היו רק הנוער של התיכון, חלקם קלטו את המתרחש והתקרבו לשמוע.
"בסדר גמור, אני מוכנה לזה".

ואז הוא סיפר את הבדיחה.

משפט אחד, קולע, שנון שממש גרם לי לצחוק. בקול!

בדיחה מעולה. גסה – אך לא פוגענית.

וחשבתי לעצמי על הרגע הזה.

כמה הוא מיוחד. כמה שולי אך משמעותי.

הוא היה כל כך מבסוט על עצמו. 

וברור שאח"כ הרחבתי את הבדיחה והוספתי עוד כמה עובדות על הנושא מה שגרם להם מיד לשאול עוד שאלות ולהתעניין ואחד הנערים אפילו נשאר איתי עוד רגע כדי להבין עוד משהו שסקרן אותו.

כמה פשוט וטבעי היה המפגש הזה איתם. כמה נעים. מיוחד.

אחרי שהם הלכו נפל לי האסימון 

שנים של עבודה חינוכית עם הנער הזה על גבולות (לא רק בהקשר של מיניות) והנה – הנה הפירות!
הוא חיכה 6 שבועות לספר לי בדיחה.

הוא ידע שהבדיחה תעמוד בגבולות שלי, הוא ווידא את זה וכיבד את זה. הוא התייעץ עם אמא שלו איך יהיה הכי נכון לצחוק איתי על זה. זה היה חשוב לו. אבל הוא לא רצה לפגוע בי או בקשר ולהיות בחוסר התאמה. בקיצור – לשהות בתוך הגבולות המייטיבים עבור כולם.
והרגע הזה הפך לרגע קרוב ואנושי.

(לא כותבת את הבדיחה כאן כי חלק מהקטע שלה זה איך שמבטאים אותה ואני חוששת שזה יכול לצאת מהקשרו…וגם אולי זה לא באמת מה שמשנה בסיפור הזה 💛 )