למה בכל שנה אני מקפידה לאסוף את כל שכבת ז' לשיחת הטרמה והכנה לקראת חיסוני הפפילומה?
- כי החיסונים מגיעים לבית ספר. והילדים ידברו על זה. ויחליפו ביניהם מידע וחששות ופחדים ואמירות – שחלקם ממש נכונות וחלקם ממש לא. אז למה לא לייצר שיח במרחב בטוח בנוכחות שלי?
- כי יש לי פה הזדמנות פז נדירה ומיוחדת ללמד אותם איך לבחור על סמך מידע אמין לכאן ולכאן. לגבש דעה, מחשבה וגם "מה לעשות אם אין לי מושג מה דעתי בנידון".
- כי יש לי פה הזדמנות פז נדירה שבנדירות לעודד אותם לדבר עם ההורים שלהם על הנושאים האלו. לייצר שיח בבית. שיח ששואל, שבודק, שמוכן לשים את הנושא הזה על השולחן ולבחון אותו. ממש חינוך לאוריינות גופנית.
מה אני לא עושה במפגשים האלו:
- אני לא אומרת מה נכון ומה לא נכון לעשות
- אני לא אומרת להם מה להחליט
- אני לא מפחידה אותם
- אני לא אומרת את הדעה האישית שלי
- אני לא נותנת להם מידע שלא רלוונטי לגיל שלהם
- אני לא עושה את השיח הזה בלי שההורים שלהם יודעים ואם יש ילד.ה שההורים לא רוצים שיהיו בשיח אז בבקשה. שמונה שנים שאני עושה את השיחות האלו וזה קרה רק פעם אחת. לפני שנתיים.
- אני לא נמצאת שם לבד. איתי נמצאת המחנכת או דמות חינוכית קבועה.
- אני לא מושיבה אותם בשורות
מה אני כן עושה במפגש הזה?
- מביאה את המידע כמו שהוא
- מציגה את המורכבות, את זה שיש כל מיני דעות ותחושות
- מאפשרת להם לשאול ולהניח את הפחדים שלהם
- מעודדת אותם להמשיך את השיח בבית עם הוריהם
- מזכירה להם שבסופו של דבר זאת בחירה שלהם
- מלמדת אותם איך להפעלת מערכת של שיקולים כדי לקבל החלטה
רוצה להביא גם את המידע והנושא לשיחה בבית או בכיתה?
ביקשתי מענבל פרן פרח, אחות מומחית במחלות מין באוכלוסיות קצה (וגם אישה חכמה, מדהימה שזכיתי שתהיה גם חברה קרובה שלי) שתענה על השאלות, תתיחס לאמירות ולהנחות שיש וגם תביא מידע אמין. ביחד התאמנו את המידע לגילאי 12-15.
מה זה בעצם נגיף הפפילומה?
נגיף הפפילומה האנושי או HPV זה בעצם כ- 250 זנים שקשורים כולם למשפחה אחת ושמה "פפילומה" . יש יותר מ-40 זנים שונים של HPV המועברים מאדם לאדם באמצעות מגע מיני. כלומר מגע כלשהו באברי המין. בשנים האחרונות הפכה הפפילומה להיות אחת ממחלות המין הנפוצות ביותר. כמה נפוץ? המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתןן (CDC) מעריך שכ-90% מהגברים וכ-80% מהנשים הלא מחוסנים והפעילים מינית יידבקו בווירוס הפפילומה במהלך חייהם. עיקר ההדבקה מתרחשת בגילאי 15-24. במרבית המקרים הוירוס יעלם אבל עבור 10% מתוכם הוירוס ישאר גם לתקופה ממושכת. החיסון מחסן כנגד תשעת הזנים הנפוצים ביותר שמתוכם יש זנים שיכולים לגרום ליבלות באברי המין שנקראות קונדילומות. וזנים אחרים יכולים לגרום לגידולים סרטניים.
אז למה בעצם צריך את החיסון?
וירוס הוא לא חי. הוא מטען גנטי שנמצא בתוך קופסית קטנה והוא צריך להכנס לתוך תא חי כדי להתרבות. כשהוא נכנס לתוך תא ויוצר דפוס שכפול של המטען הגנטי שלו. ההדבקה בוירוס עוברת כי המערכת החיסונית שלנו מספיק חזקה כדי להלחם בוירוס ולמגר אותה אבל השינויים הלאו שהוירוס עושה בתא משאירים "רשמים" בתוך התא והן יכולות לגרום למחלות שונות שיתפרצו שנים אח"כ (זה קורה גם אצל וירוסים אחרים שיכולים לגרום לתחלואה מאוחרת).
אז החיסון בעצם עוזר לכך שתהיה מניעה שהוירוס יכנס לתוך התאים בגוף שלי ואז אני מונעת את זה שהוא ייצר איזשהם שינויים עתידיים בתוך התא. כל התהליך הזה נעצר עוד לפני שהוא התחיל.
אי אפשר למנוע את ההדבקה בדרך אחרת?
יש מחלות מין שקונדום יכול להגן מפניהם (קונדום זה סוג של אמצעי מניעה שמלבישים על הפין ואז אין מגע ישיר בין אברי המין). אבל בגלל שהיבלות שנגרמות מהנגיף יכולות להיות גם על המפשעה והאשכים הקונדום לא מגן באזורים האלו ויכולה להתקיים הדבקה באזורים האלו.
ולכן…הדרך הבטוחה היחידה להימנע מהדבקה (מלבד התנזרות מוחלטת ממין) היא קבלת חיסון לפני התחלת קיום יחסי מין לראשונה.
למה גם בנים וגם בנות צריכים לקבל את החיסון?
הווירוס מדביק גם בנים וגם בנות. הוא יכול לגרום לפצעים באיברי המין וגם לסוגי סרטן אצל שני המינים. זה נכון שבגלל המבנה של איבר המין הנקבי הן נדבקות יותר בקלות אבל גם בנים יכולים להפגע מהוירוס ובנים בעיקר מדביקים בוירוס. ברור שאתה לא רוצה להידבק אבל אני בטוחה שאף אחד גם לא רוצה להיות זה שמדביק . חיסון לכולם מפחית תחלואה ומפחית את מעגל ההדבקה.
- רק לידיעה: בקרב גברים עלול הנגיף לגרום ליבלות באיבר המין, לסרטן הפין, לסרטן פי הטבעת וכן לסרטן הפה והלוע.
- כתבה מרתקת על ההוא שיש לו פפילומה ולא מצליח למצוא זוגיות
למה שאני אתחסן אם מבחינת הערכים המשפחתיים שלנו לא אמור להיות מין לפני חתונה?
קודם כל – לכל משפחה יש את הערכים המשפחתיים שלה. ובאמת יש מקרים שבהם שני בני זוג מגיעים לחתונה כשהם שניהם היו ללא מגע מיני בכלל (לא מרצון ולא מכפייה) ואז באמת אין סכנה. כל עוד הם לא מקיימים מגע מיני עם אחרים אין שום סיבה שתהיה להם מחלת מין.
העניין הוא שלפעמים גם עם הערכים המשפחתיים הם כאלה – לפעמים בגיל ההתבגרות או בגיל אחר אנחנו קצת מתנסים, משתנים, בודקים ולא תמיד ההורים יודעים ולא תמיד נדע את זה מראש ולא תמיד נדע את זה בגיל 13. וגם אם ממש נתכוון ונרצה להתנהל לפי הגבולות והערכים המשפחתיים לא בטוח שזה אכן יהיה ככה.
בנוסף, חשוב להבין שיכול להיות גם מגע מיני שהוא בכפייה ומחלות מין עוברות גם במגע מיני כזה. וזה משהו שלא נרצה שיקרה וכמובן שלא ניתן לצפות אותו אבל הוא יכול לקרות.
והדבר האחרון הוא אחראיות אזרחית – חיסון מונע תחלואה. וככל שיותר אנשים יקבלו חיסון ככה לא תהיה המחלה. אנחנו מכירים את זה ממחלות אחרות שמוגרו מהעולם בזכות החיסונים. המדינה היחידה שמתקרבת ליעד הזה היא אוסטרליה שככל הנראה בשנת 2035 לא תהיה במדינה הזו פפילומה.
שמעתי שיש ילדה שהפכה למשותקת מהחיסון
לוטם סיבוני, אכן קיבלה חיסון פפילומה ולאחריו התמוטטה והיום היא במצב של פגיעה מוחית קשה עם חוסר הכרה ממושך מאוד… וזה מקרה מאוד מאוד מצער וכואב. אבל אחרי חקירה שערכה כמעט שנתיים סיבת ההתמוטטות התבררה כתגובה אלרגית לנורופן שהיא קיבלה בבוקר לפני החיסון. התגובה הזו גרמה לכשל כלייתי ולקריסת מערכות. אין קשר לחיסון. הWHO (ארגון הבריאות העולמי) הכריז כי החיסון הזה הוא החיסון הבטוח ביותר מבין כל החיסונים הקיימים. והסיבה המרכזית היא שאין בו שום חלק של הוירוס. הוא מכיל רק חלבון מסונתז שזהה לחלבון שנמצא בקופסית של הוירוס.
מה שבעיקר חשוב ללמוד מהמקרה הזה זה כמה חשוב לתת את כל המידע הרפואי לאחות (או לכל גורם רפואי שהוא)
יש לחיסון תופעות לוואי?
כמו בכל חיסון אחר, ייתכנו תופעות לוואי לאחר מתן החיסון נגד וירוס הפפילומה. התופעות לרוב קלות, וחולפות זמן קצר לאחר קבלת החיסון. תופעות הלוואי הנפוצות הן כאב, נפיחות או אודם באזור ההזרקה וכאבי ראש וכאבי שרירים. אלו תופעות שנכיר אותם גם מחיסונים אחרים והן לא ייחודיות לפפילומה. יש גם תופעות לוואי פחות נפוצות שהן שטפי דם, גרד או פריחה וגם חום (≥38 מעלות צלזיוס), עייפות, סחרחורות, בחילות, הקאות, כאבי בטן, שלשולים וכאבי פרקים. בכל מצב שבו יש תופעה כלשהי חשוב מיד לשתף מבוגר ובעת הצורך להתייעץ עם הרופאה.
למה דווקא בכיתה ז?
קודם כל זה לא תמיד היה בכיתה ז… מחקרים הראו שבגיל מבוגר יותר היעילות יורדת. בגדול החיסון מותר למתן מגיל 9 והאיגוד הישראלי לפאפילומה הגיש נייר עמדה לכנסת והמליץ להוריד את גיל החיסון על מנת להעלות את ההענות.
ולאורך השנים שהחיסון הזה קיים הגיל של החיסון כל הזמן יורד…
בגדול אם מקבלים את החיסון לפני גיל 15 אז מקבלים אותו בשתי מנות, אחרי גיל 15 – שלוש מנות (עד גיל 26 הוא יהיה חינם).
גיל 13 נבחר לגיל שבו תקבלו את החיסון משום שבגדול על פי חוק מותר לכם להתחיל להיות פעילים מינית החל מגיל 14… זה לא שאני אמליץ על זה משום שכדי להיות פעילים מינית צריכה גם בגרות והפעלה של מערכת שיקולים שלמה שלא בטוח שיש אותה בגיל הזה… אבל לצערי הרב לא תמיד ניתן לצפות מגע מיני. יש כל מיני דברים שיכולים לקרות ולא תמיד נצליח או נוכל להתכונן לכך מראש. גם אם ממש נרצה ונתכוון לכך.
הכי אני אוהבת לשאול בסוף
למה יש הורים שבוחרים לא לחסן את הילדים והילדות שלהם?
(ולתת להם להעלות תשובות ותאמינו לי התשובות שלהם נפלאות!)
הנה התשובות שנאמרו בשיעור האחרון:
– כי יש הורים שמפחדים שהילדים שלהם יעשו חיסון בלעדיהם והם מעדיפים לעשות את זה איתם ביחד
– כי יש הורים שמפחדים מתופעות הלוואי של החיסון
– כי יש הורים שמרגישים שזה סיכון והם לא רוצים לשים את הילדים שלהם בסיכון
– כי יש הורים שמעדיפים לא להכניס לגוף של הילדים שלהם חומרים שהם לא טבעיים
– כי יש הורים שאומרים שהגוף יודע להתחסן לבד מפני מחלות
– כי יש הורים שאומרים שלא צריך לעשות את זה עכשיו ואולי הם יעשו את זה בגיל אחר
– כי יש הורים שרוצים לתת לילד להחליט ואולי בגיל 13 זה קטן מדי
– כי יש הורים שלא סומכים על מערכת הבריאות או על מי שעשה את החיסון
וכשהדברים האלו נאמרים בקול רם מהילדים אז פתאום רואים בבירור שמאחורי הבחירה לא לחסן יש מגוון של תשובות.
לסיכום
בעיני חיסון כן או לא הוא לא שאלה טכנית בלבד, אלא החלטה שנשענת על ידע, ערכים, רגשות ותחושות שלנו וגם אחריות אישית ואחריות חברתית.
כהורים אנחנו נמצא את עצמינו מקבלים כל מיני סוגי החלטות על הילדים שלנו. לפעמים אחרים יגידו לנו שאנחנו עושים טעות ולפעמים יחזקו אותנו, לפעמים נקבל החלטות בגלל תחושת בטן ולפעמים נקבל החלטות בלי בכלל לחשוב.
זאת אולי המטרה של הפוסט הזה.
להזמין אותנו לעצור רגע לפני ההחלטה ולחשוב: מה חשוב לנו? מה מפחיד אותנו? מה אנחנו יודעים, ומה אנחנו עדיין לא יודעים. לא כדי לשכנע לכאן או לכאן אלא כדי לבחור בחירה מודעת.
ובגדול – אני אומרת את זה על עוד הרבה דברים בהורות (גם נגיד לחשוב רגע לפני שנענה על שאלות, ולפני שנציב גבולות…). בעיני הסוגיה הזו היא אומנם בעיקר סוגייה רפואית אבל היא גם סוגייה חינוכית.
אז כמו הרבה דברים נשאל – מה המסר שעובר לילדים שלנו בהחלטה לחסן או לא לחסן? והאם זה המסר שאני עומד.ת מאחוריו כהורה…?
אני אגב בעד לפרוס את ההתלבטות עם הילדיםות שלנו ועל הדרך גם ללמד אותם איך לקבל החלטה שכזו. במיוחד עם היא מורכבת לנו.
רעיון להודעה שאפשר לשלוח להם לקראת השיחה:
רוצה דוגמא למחלה נוספת שכדאי לדבר עליה בכיתה (ובבית) ? הנה אחת לדוגמא
