"הי סהר, הבנים בכיתה התחילו לדבר היום על הנובמבר ללא אוננות – אני רוצה לדבר איתם על זה. יש לך חומרים לשלוח לי?"
בזכות המורה שכתבה לי את ההודעה הזו נכתב הפוסט הבא:
המורה הזו, אגב, היא לא מורה לחינוך מיני, היא גם מעולם לא לקחה קורס בחינוך מיני -היא בכלל מורה לספרות וללשון ולעוד כל מיני נושאים מגניבים.
היא אשת חינוך – ומתוך כך היא קשובה לתלמידים שלה, מקפידה להיות איתם בקשר מספיק קרוב שהם ידברו איתה על נושאים שכאלה וכשדברים עולים -חשוב לה לעשות עם זה משהו.
אז הפוסט הזה הוא עבור כל המורות (והמדריכות ומדריכי הנוער) שרוצות להרים את הכפפה וליזום את השיח על אתגר נובמבר ועבור כל מי שנמצא במרחב עם נוער (בעיקר כיתות ו-ט) ועכשיו האזניים יפקחו יותר כדי להקשיב ותחושת המסוגלות אולי תעלה.
מה זה אתגר נובמבר? נכתבו פה בקבוצה המון (המון!) פוסטים בנידון -אני אשים בתגובות.
כמה הכוונות ייסוד שיכולות לעזור לך אם תרצי ליזום או להגיב (ומי שרוצה להוסיף בתגובות – זה יהיה מבורך ממש!) :
- הימנעות משאלות ישירות – לא לשאול נגיד – האם אתם עושים או עשיתם את האתגר? להימנע מכל שאלה שתוביל לחשיפה או ללחץ לחשוף.
- תשאלו שאלות התעניינות (ולא שיפוטיות) – נגיד :"מאיפה האתגר הזה בכלל התחיל?" או "מה קורה אם מישהו לא רוצה לעשות את האתגר?" או " איך יודעים אם מישהו נפסל או מצליח? זה הרי פעולה מאוד מאוד אישית…" או "תסבירו לי מה הקטע של האתגר הזה…" -תשתמשו בשאלות שלכם לעורר אצלם חשיבה ביקורתית
- אל תפחדו להגיב – אם השיח נמצא בסביבתכם אבל לא באופן ישיר איתכם אפשר להגיב בצורה שתעודד אותם להמשיך את השיח איתכם. לדוגמא "אתם מדבירם על אתגר נובמבר? מה הוא עדין קיים?" או " תגידו בטיקטוק וזה יש דיבור על האתגר הזה או שזה רק פה בבית הספר?"
- מיפוי – נסו לזהות בתוך החבורה שעסוקה באתגר את הקצוות ומצאו זמן לגשת לדבר איתם בשיחה אישית. אחד על אחד. שיחה כזו תוכל לעזור לכם לזהות אם יש מצוקה כלשהי בהקשר של האתגר הזה.
- תגידו את דעתכם – חשוב שהם ישמעו את הקול שלכם. "אני שמעתי על האתגר הזה ותא'מת שאני לא אוהבת אותו, הוא מוציא את כל הכיף מאוננות" (או מה שאני עניתי לילדים לפני איזה שנתיים: "תקשיבו, בגדול אני חושבת שהאתגר הזה פוגע. פוגע בכם, פוגע בבנות, פוגע בבני אדם, פוגע באופן שבו אנחנו מתייחסים למיניות, פוגע בבריאות המינית שלכם. אני חושבת שהאתגר הזה הוא זלזול, זלזול בכם, זלזול בחברה ובתרבות שלנו. זה כמו… בדיחה ממש ממש גרועה. אבל, בואו נדבר על זה ביחד בשיעור ביום ראשון, מתאים?")
- אמפטיה – האתגר הזה, בהרבה קבוצות שווים מוגדר חברתית כ"חובה" או
כמשהו שמשפיע על המעמד החברתי – וזה בגילאים האלו הדבר החשוב ביותר לפעמים! כלומר יש ילדים שחברתית לא יכולים להרשות לעצמם לא להיות באתגר חלקם בגלל שהם צריכים לשמור על מעמד חזק חברתית וחלקם משום שמהעמד שלהם נמוך והם רוצים לעלות אותו. חלקם גם משחקים אותה…. (זוכרת מקרה כזה מלפני שנתיים עם נער חמוד שאחרי השיעור כשדיברנו על זה הוא גילה לי בסוד שהוא משחק אותה שהוא באתגר כדי שלא יצחקו עליו ובעיקר כדי שלא יקראו לו גיי… לחשתי לו בחזרה שלדעתי הוא גאון ושחצי מהחבורה הזו משחקת אותה. מבעד לקפוצ'ון שכיסה את הראש שלו ראיתי חיוך מתוק).
אז תורידו את הצפייה ששיחה איתכם תבטל משהו ותעלו את הצפייה ששיחה איתכם תייצר תחושה של פחות לבד, של הדהוד קולות שאני לא יכול להגיד ושל חשיבה ביקורתית שתחלחל לאט לאט…
- להסכים לא לדעת – אם יזרקו לחלל האוויר כל מיני מושגים (כמו DDD- destroy dick December או FFF – finger free February ) – תסכימו ללמוד מהם. אם אתם לא מכירים בדיוק את כל הפרטים על האתגרים האלו – תסכימו ללמוד מהם. אם המושגים לא בדיוק יושבים לכם על הלשון -תסכימו ללמוד מהם! זה יהיה משמעותי לשני הצדדים -באחריות!
ואם אתם הורים וקראתם את הפוסט הזה ובא לכם לעורר את השיח בבית – אז לגמרי!!!! רק שוב -אל תצפו שהילד שלכם יגיד :"וואי אבא תודה שבאת לדבר איתי איזה מעניין לדבר איתך!!!". תצפו לגלגול עיניים, למבט את חופרת ותדרשו את החמש דקות להגיד את מה שחשוב לכם (ואם תצא מזה שיחה בסוף – ספרו לנו שנפרגן!)
והאם את השיח הזה חשוב לעשות גם עם הבנות? ברוררררר הם גם נמצאות במרחב הזה, הן שומעות את השיח, הן חשופות אליו ברשתות… הן גם זקוקות לנו.
והאם את השיח לעשות גם במרחבים שבהם אוננות בכלל אסורה (מסיבות דתיות ומסורתיות) – בעיני כן. כי גם הם היום חשופים לשיח ברשתות וברחוב…. תתאימו את השיח למרחב החינוכי שבו אתם נמצאים.
ותהנו תהנו תהנו מההזדמנות הזאת לשיח איתם!!!!!
רוצה לקבל עוד כלים פרקטיים לעבודה עם הכיתה שלך? מזמינה אותך להציץ במערכי הפעילות שלי
