לא חשבתי שבזמן מלחמה עם איראן אני אצטרך להתעסק ב…גרד בפות!
אבל מיום שישי האחרון אני מקבלת הרבה שיתופים מחברות, נערות, אמהות שמשתפות שהבת הקטנה מגרדת הרבה בפות, נערה ששאלה אותי באינסטגרם אם אפשר לקיים יחסי מין כשיש פטריה…
זר לא יבין אבל גרד בפות זה חתיכת עניין.
זה סבל שקוף ולא מדובר. וכל אחת כאילו חושבת שרק היא מתמודדת עם זה עכשיו, ולפעמים יש אולי קצת בושה סביב זה (כי משום מה זה מתחבר ישירות עם חוסר היגיינה).
יש שסובלות מזה כל הזמן ויש שסובלות מזה לפעמים.
והוא לא תמיד מעיד על פטריה (או בשמה השני והנחמד – קנדידה).
אני לא רופאה.
כשפונות אלי בעניינים רפואיים אני מפנה להתייעצות רפואית אבל ברגע שהבנתי שאולי האישי הוא פוליטי פניתי לד"ר דורית פז ממרפאת לִבָּהּ בטבעון כדי שתעשה לכולנו סדר (מה עוד יש לנו לעשות עכשיו?! מלחמה וזה…).
זה נשמע לך הגיוני שלהרבה נשים פתאום מגרד נורא?
בטח – זה נשמע הכי הגיוני שיש!
קודם כל אנחנו לא בשגרה ויש לנו יותר זמן לשים לב לתחושות שבימי עבודה או לימודים רגילים פחות היינו שמות לב לזה. בנוסף המערכות שלנו מגיבות לסטרס. סטרס יכול לשנות מצב של רקמות ואת אופי פעילות תאי העצב וגרד יכול להיות אחת התגובות האלו. בנוסף סטרס גם משנה את פעילות מערכת החיסון מה שיכול להוביל לשגשוג של הקנדידה (שנמצאת אצל חלקנו ממילא).
כשמופיעה תחושת גרד (מכל סיבה שהיא) הרבה פעמים, אפילו בלי לשים לב, אנחנו פשוט… נגרד.
הגרוד מקל אולי בתווך הקצר אבל בגדול פוגע בשלמות של העור, ומפעיל את מערכת החיסון המקומית מה שישחרר ברקמה עוד חומרים שמעוררים גרד.
למה בכלל יש גרד בפות? על מה הגרד יכול להעיד?
רובנו ישר נחשוד בקנדידה אך בגדול המחקרים מספרים לנו שרק בשליש מהמקרים זאת באמת קנדידה.
בפועל, יש עוד הרבה סיבות אחרות.
לדוגמא: תגובה אלרגנית או דלקתית לחומר שנחשפנו אליו (סבון, קרם, מוצרי היגינה נשית, לחות ורטיבות הנובעת משתן או זיעה, חשיפה לסוגי בדים שונים וכו'…). כשמדובר במצב כרוני של גרד זה גם יכול להיות כתוצאה ממחלת עור של הפות.
חשוב לזכור שהפות שלנו היא איבר רגיש מלא בקצוות עצבים. בזכות המיקום הייחודי שלה היא נוטה להיות פחות מאוררת, ובקיץ ובמצבי לחץ הלחות מתגברת, וזה יכול לייצר גירוי עצבי מוגבר שמוביל לתחושות שונות (כמו כאב, שריפה, אי נוחות וגרד).
לא תאמיני אבל לפעמים אפילו לחץ עצבי שנוצר משריר תפוס ברצפת האגן, יכול לייצר תחושת גרד בעור הפות!
ובהקשר של השאלה שלך – יש קשר הדוק בין חרדה לגרד. מצד אחד גרד יכול להביא לחרדה (ולהעלות מחשבות מדאיגות כמו – מה לא בסדר עם הפות שלי? אולי יש לי פטריה?), ומצד שני מחקרים מראים שגם החרדה יכולה להביא לגרד והגרד יכול להחמיר חרדה …. בקיצור יש פה מעגל אחד גדול.
לפעמים נדמה לנו שאנחנו דווקא ממש בסדר 'חוץ מהגרד', אבל הגרד הוא הדרך שלנו לפרוק את המתחים, והוא הסימן שהגוף נותן לנו להתייחס לתחושות שלנו.
אז איך נשים יכולות לדעת אם זו קנדידה או לא?
לא תמיד קל 'לנחש' או לדעת לבד. תחושת הגרד שנוצרת מקנדידה, היא אותה תחושת הגרד שנוצרת מסיבות אחרות – ומופעלת דרך אותם סיבי עצב.
קנדידה פעמים רבות תופיע בשילוב של גרד עם הפרשות / בשילוב עם הפרשות. אבל לא תמיד. הדרך הכי טובה ביותר לדעת שזה קנדידה זה דרך תרבית (מבקשות הפניה מרופאת המשפחה ובודקות עצמאית).
חשוב להבין שמאחר וקנדידה מאכלסת את הנרתיק של חלקנו כל הזמן, לא תמיד זיהוי קנדידה בנרתיק מאתרת אותה כגורם בודד לגרד. אם הגרד ממשיך ושום דבר לא עוזר זה הזמן לפנות לגניקולוג.ית המתמחה במחלות לדן ועריה
ואם נגיד זה "רק גרד" – אז מה את מציעה להן לעשות?
קודם כל לא לגרד.
אני יודעת -קל להגיד וקשה ליישם.
אבל כל גירוד – מייצר עוד חומרי דלקת באיזור שמשחררים עוד חומרים שמגבירים את תחושת הגרד.
יש לך טיפים להקלה על תחושת הגרד?
בטח!
- אוורור של האיזור: פחות בדים צמודים או סינטטיים, שימוש בפדים מכותנה, יותר שימוש בגביעונית או טמפונים ולא תחבושות.
- אמבטיות ישיבה של מים עם קצת סודה לשתיה מרגיעות גרד
- קומפרסים קרים
- מיינדפולנס ויוגה – מאחר וחלק מהמנגנון שמחמיר את הגרד זו התחושתיות המוגברת והעוררות של האיזורים האלו במח, מצאו שגם טכניקות ויסות שונות שמסיתות את תשומת הלב מהגרד וגם משנות את הפעילות המוחית יכולות לסייע במצבים כאלו.
ואם דיברנו על הקשר בין חרדה לגרד, ושגרד יכול להיות דרך לפרוק מתחים אז… זו אולי הדרך של הגוף שלנו להזכיר לנו לעשות לעצמנו טוב, לטפל בעצמנו ולא להתעלם מהתחושות שלנו.
יש נשים שרגישות יותר ? כלומר שיהיו להן יותר התפרצויות של קנדידה או גרד מסיבות שונות?
קנדידה נוטה להופיע יותר בנשים שסובלות מסכרת או מטופלות בתכשירים מסויימים לאיזון סכרת, נשים בהריון או נשים שמטופלות בתכשירים הורמונליים נרתיקיים, יש נשים שמגיבות בשגשוג קנדידה ודלקת נליוות לאחר טיפול אנטיביוטי.
ובנוגע לגרד – אנחנו שונות אחת מהשניה – מבנה העור והריריות שלנו שונה, כמות ומידת הרגישות של קצות העצבים שונה (כמו שהרגישויות שלנו באיברים אחרים בגוף שונה), העיבוד המוחי שלנו של אותות עצביים שונים נבנה בהתאם לחוויות שונות שעברנו בחיים והן גם משתנות תרבותית וחברתית. מצבנו ההורמונלי משפיע – בהתאם לתקופה בחיים ולתקופה בחודש ולכן גם הרגישות לגרד שונה בין אחת לשניה ויש נשים שאותו הגירוי ייצור להן תחושת גרד ותגובה של כניסה למעגל גירוד גרד ונשים שלא ישימו לב לגירוי כלל…
ולשאלת השאלות: אם יש גרד – מותר לקיים יחסי מין?
יחסי מין הם פעילות אינטימית המערבת מגע (שיכול להיות גניטלי, יכול להיות לבד או עם פרטנר.ית, יכול להיות עם כניסה של פין לנרתיק, או לא), והיא אמורה להיות חוויה מקרבת, מענגת, מווסתת, מרגשת.
כשמגרד לנו ומטריד לנו מאוד הגיוני שפחות יתחשק לנו והגיוני שהמגע באיזור לא יאפשר עונג. בנוסף, מגע ברקמה מגורה ומודלקת יכול גם להכאיב ולפצוע את רקמת הפות. בשורה התחתונה זה יכול להיות ממש לא נעים.
אז בגדול – מותר הכל, אין פה עניין של הדבקה, אבל כן כדאי להקשיב לגוף. זה בעיקר אומר שהמפגש המיני יהיה מותאם למה שהגוף יכול וזקוק לו באותו הרגע.
וזה, האמת, נכון לכל דבר.
אז בקיצור –
אלו ארבעת הדברים המרכזיים שלמדתי מהשיחה עם ד"ר דורית פז:
- גרד זה ממש סוג של תקשורת של הגוף שלנו איתנו. הזמנה לעצור, להתבונן ולשאול את עצמי "מה את צריכה? מה שלומך? מה יכול לתמוך בך?"
- הפוסט הזה לא נכתב בצ'אט. הוא נכתב ע"י שתי בעלות מקצוע אנושיות לחלוטין. אנחנו מבינות שהתרגלנו להתייעץ עם הצ'אט על כל דבר אבל… צריך לזכור שהצ'אט לא תמיד אומר את האמת, הוא לא יכול להחליף רופא.ה, והוא מתוכנת לתת לנו תמיד תשובה גם אם היא מומצאת לחלוטין. קחו את זה בחשבון.
- אנחנו במצב בלתי רגיל, הזוי, לא מאוזן ומלא באי ודאות – בוודאי שהגוף שלנו יגיב לזה. גם הפות.
- יחסי מין עושות בהנאה ובכיף – או שלא עושות בכלל. עם גרד ובלי גרד.
פורסם בתאריך 18.6.2025
זכיתי לארח את ד"ר דורית פז בבית הספר שלי במפגש עם התלמידות שלי – רוצה לקרוא על זה עוד?