"את חייבת לראות את הסרטון הזה"

"את חייבת לראות את הסרטון הזה"

תלמידה שלי שלחה לי הודעה וצרפה סרטון שבו נשמעים 2 גברים מדרגים נשים. ברקע נשמעים קולות צחוק ועידוד ונראה כי מדובר בשיח שגרתי למדי. "תביני, ככה הבנים בכיתה שלנו מדברים, הם בכלל לא מבינים שזה פוגע, זה מצחיק אותם. וכשהעזתי להגיד משהו הם ישר ירדו עלי שאני כבדה ושזה בצחוק. את מאמינה שזה ההומור של בני גילי" בת ה15 המדהימה משתפת באכזבה.

איך מדברים.ות עם הנוער (ילדינו הפרטיים או בשיח בכיתה) על הגבול שבין פגיעה להומור? איך מלמדים.ות אותם להרגיש ולדבר את הגבול הזה עם האחר.ת? ומה אם בעיני זה מצחיק ובעיני האחר.ת זה פוגע? האם ניתן לומר שיש גבול אחד ברור בהקשר הזה?

אז הבאתי את השיח לכיתה. ככה, בלי שיש לי תשובות.

שמתי על השולחן את הנושא, והזמנתי אותם לדבר.

המורכבות צפה מיד, אחד מרגיש ככה, אחת חושבת אחרת, אחת לא מבינה על מה המהומה ואחד מתעצבן על החברים שמדברים ככה על נשים.

כן, זה מורכב.

בסופו של דבר החלטתי לשקף להם את חוסר הנוחות שהייתה מאוד ניכרת כשצפינו כולנו ביחד בסרטון.

אמרתי להם שלפעמים זה סימן.

שלפעמים, אם הם ידמיינו שיח כזה על איש או אישה שקרובים אליהם או שהם ידמיינו את אמא או אבא שלהם מקשיבים להם מדברים ככה ובדמיון יתכווץ להם הלב או שמשהו מרגיש להם לא נכון או לא בנוח…. אז זה סימן.

סימן שעברו את הגבול.

סימן שצריך לעצור

סימן שזה לא מצחיק.

**********

האמת שאני רוצה להימנע מלהוסיף צפיות לסרטון המאוד מיותר הזה ולכן לא אצרף אותו לכאן (אבל חיפוש קטן ביוטיוב ("שיטת דירוג כוסיות 1-9") ותוכלו להבין על מה מדובר.