איך ללמד אותם להתנהל עם זרים וזרות

הנה מה שלימדתי את התלמידים והתלמידות שלי בכיתה ב-ג על זרים (ולגמרי אפשר ללמד גם בבית!)

לתומי חשבתי ששאלת הפתיחה שלי: "מה זה איש או אישה זרה?" היא שאלה פשוטה עם תשובה פשוטה.
אז מסתבר שלא.
קודם כל כי בתפיסה של ילדים אדם זר הוא מישהו שהולך לידם ברחוב והם לא דיברו איתו אף פעם אבל המוכרת במכולת שכל בוקר הם אומרים לה שלום -היא לא זרה.
בתפיסה שלנו, המבוגרים, זרות היא משהו מורכב יותר.
כי המוכרת במכולת היא סוג של זרה, והשכן שאומר שלום כל בוקר גם הוא סוג של זר אבל לא אותו סוג כמו האדם שהולך מולי ברחוב. והחבר של אבא הוא לא זר אבל הוא גם לא משפחה.
ובמילים אחרות הבנתי שאני צריכה ללמד אותם לא רק שהמושג זרות הוא מושג רחב ומשתנה אלא שגם ההתנהלות מולו משתנה.
בעצם ללמד אותם מסר מורכב.

אגב – בהרבה נושאים שקשורים לחינוך למיניות אנחנו נדרשים ללמד מסר מורכב… אבל איך עושים את זה בצורה פשוטה? שתהיה תואמת גיל?
שאלת השאלות.

ויש לה הרבה תשובות אחת מהם היא…לדבר איתם ולשאול אותם שאלות. הרבה שאלות. מתעניינות, שמזמינות אותם להתבונן על סיטואציה מכל מיני כיוונים.

אז מה עשיתי בכיתה?

התחלתי מלשאול אותם איזה סוגים של זרים אנחנו מכירים?
(וככה בעצם רמזתי שיש כל מיני סוגי זרים וההתייחסות שלנו אליהם כנראה תהיה אחרת)
והם ידעו להגיד מיד:
1. זר שאני בכלל לא מכירה
2. זרה שאני מכירה אבל אין לי קשר איתה
3. זר שאני מכיר קצת
4. מישהו שהוא בכלל בכלל לא זר לי אבל הוא לא מהמשפחה הקרובה שלי.
5. זרה שאמרו לי שהיא לא זרה אבל אני מרגיש שהיא זרה.
* הערבוב המגדרי הוא בכוונה. אפשר לשחק איתו איך שתרצו.

ולכל אחד מאלה נתנו דוגמא ושאלנו מה מתאים ומה לא מתאים לעשות איתו:

– אני מכירה את המנקה של הרחוב כי הוא כל בוקר אומר לי שלום ובחגים אני מביאה לו מתנה עם אמא –
האם מתאים שאלך אליו הבייתה לשתות מיץ?

– הספרנית היא אישה מאוד נחמדה ואני מכיר אותה כי אני הולך לספריה כל שבוע
האם מתאים שהיא תבוא אלי הבייתה בלי ידיעת ההורים?

– הגיעה אלינו ביביסיטר חדשה – אני לא מכיר אותה. אבא ואמא הולכים ואני ואחי התינוק נשארים איתה לבד.
האם היא זרה? איך אני יודע שזה בסדר שהיא תשאר לשמור עלי אם היא עדין זרה לי…? האם אני יכול לבקש ממנה לעזור לי להרדם במיטה?

– אני מכירה את השכנים שלי, לפעמים אמא אומרת להם שלום, לפעמים אבא מבקש מהם חלב אבל אני אף פעם לא דיברתי איתם.
מתאים שאני אלך אליהם הבייתה בלי ההורים?

– חברה של אמא שלי היא בכלל לא זרה. היא מגיעה אלינו הבייתה כל שבוע לדבר עם אמא ולפעמים הן נוסעות לחו"ל לחופשה. היא לא זרה.
האם מתאים שהיא תקלח אותי? האם אני חייב להסכים לחיבוק ממנה?

– בעל המכולת הוא אדם ממש חביב. הוא מכיר אותי מאז שאני קטן. כל יום אני פוגש אותו. הוא לא זר.
האם מתאים שהוא ילטף לי את הראש? האם מתאים שהוא יחבק אותי? האם מתאים שהוא יזמין אותי אליו הבייתה?

הדוגמאות המשיכו – וכל פעם נשאלו שאלות ונאמרו כל מיני תשובות שרק העלו עוד שאלות שבעצם הגיעו לשורה התחתונה… שיש כל מיני זרים ושלמרות שאנשים הם לפעמים מרגישים לנו לא כל כך זרים או זרים פחות מאחרים עדין יש דברים שלא מתאים שנעשה איתם.

ואיך נדע? מה נכון? מה מתאים?

גם על זה ענינו ביחד… וחלק מהתשובות אני הוספתי. וחלק מהתשובות הדגשתי כדי שיהיה מאוד מאוד ברור. לימדתי אותם איך לדעת מה נכון ומה מתאים.

* נשאל מבוגר (הורה / מורה). במיוחד כשמשהו לא ברור לנו, כשיש לנו ספק (ואז דיברנו על מה זה ספק ואיך מרגישים ספק. הם יודעים לגמרי להרגיש ספק! נתנו לי מלא דוגמאות….)

* נרגיש בבטן – לפעמים הבטן אומרת לנו מה לעשות או איך נכון להתנהל. (כשדיברנו על זה בכיתה אחד הילדים אמר שלפעמים הוא מרגיש דברים באזורים אחרים בגוף ודיברנו על זה שבכלל להקשיב לגוף זה דבר חשוב. הוא שיתף שכשהוא מרגיש שמשהו לא מתאים או לא טוב זה דווקא ברגליים….)

* נזכור שיש גבולות מאוד ברורים: מי שהוא לא מבוגר מהמשפחה הקרובה שלנו:
– לא הולכים אליו או אליה הבייתה בלי ההורים או בלי ידיעתם ואישורם.
– אם זה אדם שזר לנו לגמרי אין שום סיבה שהוא יפנה וידבר איתנו באופן פרטי ולא ליד ההורים.
– הוא לא חבר שלנו (מבוגר לא יכול להיות חבר. הוא מבוגר. יש פערי גיל. חברים בגיל שלנו הם חברים באותו הגיל שלנו. כשנגדל זה יהיה אחרת אבל ככה זה עכשיו).

* נזכור שמגע יכול להיות נעים ומקרב אבל לא מכל אדם ולא בכל הזדמנות. ושיש הבדל בין מגע של חיבוק למגע של ליטוף בראש. ולא מתאים שכל זר יגע – גם אם זה בכוונה טובה (ופה אני מציעה לחזור לפוסט על סוגי המגע…הכל מפורט שם – אשים לינק בתגובות).

*אם האדם שמולך מכבד את הגבולות שלך זה סימן טוב! אבל אם מנסים לשכנע אותך, אם מבטיחים לך הבטחות, אם מרחיקים אותך מההורים או מהמבוגר האחראי, אם מבקשים לשמור בסוד – כל אלו סימנים לא טובים שצריך להקשיב להם.

דיסקליימר קטן אך חשוב למבוגרים:

לפעמים הסיפור של "זרים" עושה לנו כיווץ חזק בבטן. החרדות והמחשבות הולכות למקומות הכי כואבים וחשוכים שיש. וזה מובן. יש גם אותם בתוך המציאות שלנו. אבל יש גם דברים נוספים, אחרים.
ובסופו של יום הילדים שלנו יוצאים ופוגשים עולם (והעולם שהם פוגשים הוא לא רק רע… ) אז בואו נכין אותם, נתן להם את הכלים להתהלך בו
לא מתוך פחד וחרדה
מתוך ביטחון, ערך עצמי וידע.
בואו נלמד אותם לזהות סיטואציות, אנשים, מרחבים שטובים להם (כדי שגם ידעו איך זה מרגיש או נראה כשזה לא טוב).

מתי נלמד אותם?

יש לנו כל כך הרבה הזדמנויות ללמד אותם את הדברים האלו – החל מהליכה משותפת לקניון, לארוע קיץ בשכונה ועד לנסיעה באוטובוס, הליכה לגינה הציבורית ולארוע שיש בו הרבה אנשים.
אפשר גם לנצל צפייה משותפת באיזה סרט או סדרה, אפשר גם סתם להגיד – הי בא לי לדבר איתך על משו.

רוצה לראות איך זה נראה במערך? הכל נמצא ממש כאן! (ויש עוד הרבה מערכים נוספים שלא כדאי לך לפספס…)