בעיני חינוך מיני זה גם סוג של שפה שאפשר ללמד כבר מגיל צעיר.
את הפעילות הזו אפשר להעביר לגילאי היסודי הנמוכים (ותכלס אולי גם בגן חובה) – ואפשר בהחלט ללמד את זה גם בבית!
יש ארבעה סוגי מגע:
* מגע שנעים לי ונעים לאחר.ת
** מגע שנעים לי ולא נעים לאחר.ת
*** מגע שנעים לאחר.ת ולא נעים לי
****מגע שלא נעים לי ולא נעים לאחר.ת.
ואז או שאני מביאה איתי דוגמאות והם ממיינים אותם לפי סוגי המגע או שאני מבקשת מהם להביא דוגמאות
והמגוון גדול –
"כשאני וחבר שלי הולכים מכות זה מגע שלא נעים לי ולא נעים לו"
" כשסבא שלי נותן לי נשיקה רטובה זה נעים לו וזה לא נעים לי"
" יש לי חברה שכשאני מחבקת אותה היא אומרת שזה לא נעים לה. אבל לי זה ממש נעים!"
" כשמדגדגים אותי זה לא נעים לי אבל נראה לי שזה נעים להורים שלי"
" כשאני ואמא מתחבקים לפני השינה זה נעים לי ונעים לה"
" כשאת שמה לי יד על הראש זה נעים לי. אני חושב שזה גם נעים לך"
וככה ממשיכים….
והשאלה שמגיעה אח"כ היא "מה לעשות כש…"
מה לעשות כשאני לא בטוח.ה שהמגע הזה יהיה נעים לאחר.ת?
מה לעשות כשהמגע לא נעים לי? ומה לעשות כשלא נעים לי להגיד שלא נעים לי?
מה לעשות כשזה נעים לאחר.ת ונעים לי אבל המבוגרים אומרים שזה אסור?
מה לעשות כשזה לא נעים לשנינו אבל קשה לעצור?
והילדים והילדות החכמות האלו יודעותים להגיד דברים כאלו נבונים!
ואנחנו נחזיק ביחד את זה שלפעמים לא יודעים מה לעשות ושלפעמים מבינים שמשהו היה נעים או לא נעים רק אח"כ ושלפעמים גם מהאדם האהוב עלי ביותר יכול להיות מגע שלא נעים, ולפעמים מגע שהיה נעים אתמול היום הוא לא…
וככה נניח את זה ביחד.
ועל הדרך גם לימדנו אותם שפה שאפשר להשתמש בה במרחב החינוכי (ובבית)….
- אני מורה בבית ספר וכמורה אני אעביר את הפעילות הזו לגילאים הצעירים א-ד. את הפעילות הזו העברתי גם ליותר גדולים (כמובן עם התאמה גילאית…)
- כמנחת סדנאות חיצונית אני לא מעבירה סדנאות לילדים ולילדות מתחת לכיתה ה. למה? כי מרגיש לי שיותר מיטיב עם הגילאים האלו שיפגשו את הדמויות החינוכיות הקבועות שלהם בשיח על הנושאים הללו. אני יודעת שיש כאלו שפועליםות אחרת -הכל טוב.
***להתייחס להערה הזו: שבמקרה של ילדים חשוב להשתמש בהמשגה של ״מגע מתאים/ ״לא מתאים״ ולא ״נעים/לא נעים״.
הסיבה קשורה לאופן החשיבה של ילדים (ששונה מאוד משל מתבגרים) המצריך יצירת סכמות וגבולות ברורים שלא משאירים מקום לספק בכל הקשור למקרה של מגע של מישהו באיבר הפרטי שלהם.
מה גם- שדווקא החלוקה לנעים/לא נעים יכולה לשרת את הפוגע.
אסביר זאת דרך דוגמה הלקוחה מעולם הפגיעות:
נניח שילדה צעירה יושבת על הברכיים של דוד שלה באירוע משפחתי, ופתאום מוצאת עצמה יושבת על ברך אחת שלו אשר מתחככת בפות שלה שוב ושוב. התחושה יכולה להיות בהחלט נעימה!
היא תביט לעברו של דוד שלה אשר יחייך אליה חזרה.
לפי מה שהצעת- הילדה תאמר לעצמה: זה נעים לי וגם נעים לדוד שלי, אז זה בסדר. זה בכלל לא ידליק אצלה ״נורה אדומה״ משהו כאן לא תקין.
אבל- אם נלמד את הילדים שמגע באיבר הפרטי שלהם הוא דבר שמתאים שרק הם יעשו, ורק במקום פרטי (כמובן נסייג עזרה בניקיון בגיל צעיר ובטיפול רפואי בנוכחות הורים), ולעומת זאת- מגע של מישהו אחר באיבר הפרטי שלהם תוך כדי משחק/בצחוק/ברשות או אפילו אם זה נעים לי- הוא משהו לא מתאים ואפילו אסור! ושאם זה קורה צריך לספר למבוגר (הורה/גננת וכו׳)-
יגבר הסיכוי שאותה הילדה תבין שמה שקורה עכשיו בעת הישיבה על הדוד שלה הוא משהו לא מתאים ואפילו אסור- ושהיא תספר זאת למישהו לאחר מכן.
אוסיף ואומר שמהיכרותי עם מערכת החינוך- גם כיועצת חינוכית שעבדה בשיתוף עם גורמים חיצוניים וגם כמי שמספקת היום מענה חיצוני מקצועי בתחום המיניות למסגרות חינוך מהגיל הצעיר ואילך-
שיתוף פעולה בין גורם חיצוני מקצועי בתחום המיניות והמוגנות, אשר משתף פעולה עם הצוות החינוכי (גם בגילאי גן ויסודי) תוך תיאום ציפיות קפדני והתאמת המענה לצרכי המסגרת והאוכ׳ הספציפית, במטרה לקדם את התפתחות המיניות הבריאה והמוגנות- הוא שיתוף פעולה שיכול להיות פורה, מוצלח ומשמעותי מאוד!
גופים חיצוניים לא אמורים להחליף את העשייה של הצוות החינוכי, אך פעמים רבות הצוות החינוכי מבקש תמיכה והכוונה, ידע וכלים נוספים- הן עבורו, הן עבור ההורים והן עבור התלמידות.ים.
כאשר העשייה נעשית בשיתוף פעולה ובהלימה, תוך שאיפה ליצירת תהליך משמעותי למען שיפור המטרות המשותפות לטובת התלמידים וכל באי ביה״ס- זה יכול לעבוד נהדר! וליצור השפעה ארוכת טווח.
האני מאמין שלי הוא לחבר את עבודת הצוות החינוכי והגורם החיצוני לכדי תהליך ארוך טווח (בו הצוות החינוכי מקבל ידע וכלים נוספים וממשיך בעשייה בשוטף), וכמובן שלא להסתפק בהגעה לסדנאות ובכך לסיים.
לפעילויות שניתן ליישם עם ילדים ונוער – בואו קבלו ממני באהבה מערכים מוכנים
